מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

סיפורי חפצים נבחרים

"אני מתקרב לבית-הספר והוא עומד סגור וחתום"
מיומנו של יצחק רודאשבסקי

הילדים בשואה נאלצו להיאבק על חייהם במסתורים, בבריחה ובמחנות ריכוז. מרביתם לא זכו לחינוך והשכלה.

חרף התנאים הקשים ועל אף האיסור על לימוד והוראה, ביקשו מבוגרים להעניק לילדים ידע, השכלה וערכים, ויצרו מסגרות לימוד חלופיות בגטאות, במחנות ובמקומות מסתור.

מתקופת השואה נותרו חפצים מבתי ספר מאולתרים ומשיעורים בלתי פורמליים. חפצים אלה מעידים על משמעותו של הלימוד בחיי הילדים, על המפלט שהעניק להם מהמציאות הקשה ועל התקווה לעתיד אחר.

חפצים מהתקופה שלפני השואה משמרים את זיכרון בתי הספר, הילדות והנעורים שהתקיימו בעולם שחרב.

"...כשהתחילה המלחמה, באחד בספטמבר 1939, הייתי אמורה ללכת לכיתה א'. הלכתי עם אמא, יד ביד, מאוד גאה. קנו לי תיק חדש והייתי מוכנה. בדרך ראינו מטוס בוער בשמיים ונופל. אמי אמרה: היום לא תלכי לבית ספר, מתחילה מלחמה. כשחזרתי לבית הספר, זה כבר היה אחרי המלחמה"
חנה יחימוביץ

"היא אמרה לי: 'אתה בוודאי תזדקק לזה'"

בתקופת השואה הפכו הפרידות לתכופות ולחלק משמעותי וכואב מחיי היהודים שגורשו מבתיהם, ברחו או מצאו מקומות מסתור. פרידות חטופות מבני הקהילה, מחברים, מבני משפחה - הורים, ילדים, אחים ובני זוג - היו לאירועים שכיחים, כמו גם מקרים בהם נעלמו לפתע אנשים אהובים. בחלק ניכר מהפרידות לא ידעו הנפרדים שמדובר ברגע של פגישה אחרונה, במילים אחרונות, במבט האחרון. ההבנה הכואבת הגיעה מאוחר יותר ועמה הרצון לנצור כל רגע מאירוע הפרידה וכל מרכיב הקשור באהובים שלא שבו.

חפצים רבים שנשמרו מתקופת השואה או מהחיים שלפני פרוץ המלחמה הפכו במהלך השנים לסמל של זיכרון לקרובים שנרצחו. חפצים שנמסרו ברגעים האחרונים עם אדם קרוב, בפעם האחרונה בה נראה, אוצרים את זיכרון הדמות האהובה כמו גם את הזיכרון הכואב והמייסר של אותה פרידה אחרונה.