משפחת שמי התגוררה בעיר ביטולה (מונסטיר) במקדוניה, ההורים - משה ושרה לבית לוי וארבעת ילדיהם- שבתאי, גיטה, יוסף ואלברטו. המשפחה ניהלה אורך חיים מסורתי והתפרנסה ברווחה מחנות בדים גדולה. לכבוד בר המצווה שלו קיבל שבתאי, הבן הבכור, מתנה – אקורדיון.
עם החלת חוקי הגזע והאיסור על החזקת כלים מוזיקליים על ידי היהודים, העביר שבתאי את האקורדיון לחבר מוסלמי שניגן עמו בלהקה.
במרץ 1943, יום לפני תחילת הגירושים של יהודי מקדוניה, ברחו גיטה ושבתאי, שני האחים הבוגרים של משפחת שמי, עם קבוצת צעירים נוספים ליוון הסמוכה.
האחים הגיעו לעיר קסטוריה, שם הצטרפו לקרובי משפחה שהגיעו לעיר שנה קודם לכן.
בספטמבר 1943 נכבשה קסטוריה על ידי הגרמנים וחודשים ספורים לאחר מכן גורשו כל בני המשפחה לאושוויץ בירקנאו. עם הגיעם למחנה נשלחו הדודים ובני הדודים למוות ואילו גיטה ושבתאי נשלחו לעבודה.
בינואר 1945 הוצאו האסירים לצעדות המוות. גיטה ושבתאי הוצעדו בנפרד לכיוון ברגן בלזן, משם נשלחה גיטה למחנה עבודה במפעל לחלקי מטוסים ובסוף אפריל נשלחה למאוטהאוזן, שם שוחררה על ידי האמריקאים. שבתאי נשאר בברגן בלזן ונפטר יומיים לאחר השחרור.
בתחילת יולי 1945, חזרה גיטה אל בית המשפחה בביטולה וגילתה ששבתאי היה גם הוא בברגן בלזן אך נספה יומיים לאחר השחרור, גיטה נותרה שריד יחיד למשפחתה.
עם שובה למקדוניה היא קיבלה לידיה את האקורדיון.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת גיטה קלדרון, כפר סירקין, ישראל
