גביית עדויות הניצולים היא אחד המרכיבים המרכזיים בשימור הזיכרון ובהנחלתו לדורות הבאים. זו מסורת ארוכה, שראשיתה כבר בימי המלחמה. לסיפורו/ה האישי של מי שהיה/הייתה שם יש משמעות לאומית, מחקרית וחינוכית – באמצעותו מקבלת ההיסטוריה של הפרטים והעובדות קול, פנים ומבט. העדות המצולמת חשובה מאוד לחוקרים, כמו גם לצעירים בני הדורות הבאים מישראל ומחוץ לה, שכן בעזרתה יוכלו להכיר את המימד האישי של החיים בצל מוראות השואה – אחד/ת מתוך שישה מיליון. כחברה, זוהי, עבורנו, אחת הדרכים לעשות מעשה מול תופעות הכחשת השואה – והשכחה.
העדות חשובה לניצולים עצמם. היא מאפשרת להם להתמודד עם עברם ועם החוויות הקשות שהם נושאים עימם למעלה משבעים שנה. בין המרואיינים ישנם מי שבחרו לספר במשך השנים, וישנם לא מעטים שזוהי להם הפעם הראשונה שבה הם משתפים אחרים בסיפורם האישי במלואו. השיתוף הזה מהווה עבור רבים אפשרות 'לסגור מעגל', בערוב ימיהם, ולמסור את לפיד הזיכרון האישי שלהם הלאה.
בימים אלו, לנוכח התפשטות נגיף הקורונה, אנו נאלצים לצמצם את המפגשים האישיים, פנים אל פנים, עם ניצולי השואה, מתוך דאגה לשלומם. על מנת שגביית העדויות תוכל להימשך, אנחנו מרחיבים את השורות וקוראים לכם, בני המשפחה הקרובה, להתגייס למאמץ משפחתי ולאומי זה. זו הזדמנות עבורכם לקחת חלק בצילום עדות מזיכרון אישי של בני/ות הדור הראשון במשפחה – עדות שתועבר למשמרת ב'יד ושם', תהיה חלק ממאגר העדויות האישיות, ובהמשך - בהתאם לשיקול דעתו המקצועי של 'יד ושם' – נשאף להנגישן ולהעמידן לרשות הציבור .
על מנת לסייע לכם בתהליך, הכנו עבורכם הדרכה. נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה.
הנחיות למאזין העדות
אנחנו מוקירים את נכונותך לראיין את קרוב/ת משפחתך לגבי זיכרונותיהם בתקופת השואה.
על מנת לסייע לכם להתארגן לקראת העדות, מצ"ב רשימת הנחיות שמומלץ, מניסיוננו, להקפיד עליהם, בבואנו להאזין לזיכרונותיהם של ניצולי השואה.
- חשוב להגביל את משך הזמן של העדות ולהימנע מלחרוג ממסגרת זמן של שעתיים – כדי שלא להתיש את העד/ה.
- חשוב לאפשר לעד/ה לספר את חוויותיו וזיכרונותיו כפי דרכו/ה, באופן בו הוא/היא זוכר/ת ומעוניין/ת לספרם.
- יש להתחשב ברצף הסיפורי של העד/ה, ולא לדרוש ממנו להקפיד על סדר כרונולוגי.
- עדים רבים מיטיבים לזכור את סיפוריהם וחוויותיהם ללא קשר לרצף או לתאריכים היסטוריים ולכן נרתעים או מתקשים כשהם מתבקשים לשחזר תאריכים ופרטים היסטוריים. יש לכבד את הזיכרון האישי ולא לאמת עם תאריכים היסטוריים, על מנת שלא להרתיע את העד/ה.
- חשוב להניח לעד/ה לספר בלי לקטוע את דבריו (גם אם טעה או שכח להזכיר פרט חשוב).
- השתיקה וזמן למחשבה של העד מאוד משמעותית וחשוב לכבדה גם אם זה בא על חשבון אי נוחות או מבוכה.
- תפקידנו, כמאזינים, להפחית את הלחץ שחווה העד/ה במעמד העדות, ולייצר עבורו/ה, במידת האפשר, אווירה נינוחה ובטוחה, שתסייע לו להתמודד עם סיטואציה זו. פעמים רבות, ת/יתקשה העד/ה לשתף את בני משפחתו ומקורביו, על מנת שלא להכביד עליהם.
- חשוב להשיג את הסכמתו של העד/ה בכתב (consent) לטובת שימוש עתידי בעדות.
נדגיש: אין דרך אחת נכונה לספר – או לראיין. כל אחד ואחת מאיתנו עושה זאת כפי דרכו/ה.
יחד עם זאת, ההקפדה על כללי האצבע שהוצגו אמורה לספק לכם, כמאזינים, את נקודת המוצא המתאימה לעדות – ממנה תוכלו להמשיך, כפי סגנונכם ודרככם.
אנחנו מאחלים לכם חוויה שיתופית משמעותית וקרובה במפגש שלכם עם העד/ה,
צוות גביית העדויות,
מדור איסוף וקליטת פריטים
ארכיון יד ושם
ליצירת קשר – testimonies@yadvashem.org.il , 026443888
שאלות ותשובות למאזין לעדות >>>
