פניה רוטברט נולדה ב-1899 בקרינקי שבפולין, האמצעית מבין שבעה ילדיהם של מרגלית וראובן רוטברט. מרגלית היתה נצר למשפחת רבנים מביאליסטוק וראובן היה ראש קהילת קרינקי במשך שנים רבות.
פניה זכתה ככל אחיותיה לרכוש השכלה, ידעה עברית, גרמנית ורוסית, ובזמן מלחמת העולם הראשונה עבדה כמורה. הוריה עלו לארץ ישראל בשנת 1926.
באמצע שנות העשרים הצטרפה פניה לבן משפחתה, נחום צמח, שייסד את תאטרון "הבימה", נדדה עמו לוורשה, מוסקבה, וינה וברלין, ועסקה בתפקידים ארגוניים.
בשנת 1926 עזבה פניה את התיאטרון והחלה לעבוד בברלין כעיתונאית. בין מכריה מאותם ימים היו ביילינסון, שז"ר וארלוזורוב. בעקבות הכרותה עם ליאו בק החלה ללמוד בבית המדרש לרבנים בו לימד. היא סיימה את לימודיה והייתה בין הנשים הראשונות שזכו לקבל תואר "רב". היא ניהלה אורח חיים חילוני, הייתה בעלת ידע רב והחזיקה באוסף מוערך של ספרי יודאיקה.
בשנת 1938 ביקרה פניה בארץ ישראל במטרה להכין את עלייתה ולהצטרף לשאר בני משפחתה. היא קיבלה עבודה בעיתון "דבר" ונסעה חזרה לברלין על מנת להביא את ארכיונה הפרטי ולטפל ברכושה. אולם המלחמה פרצה והקשר עמה נותק בשנת 1942. בשנת 1943 נשלחה פניה למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ונרצחה.
במכתב ששלחה לאחר המלחמה ליזה טוביהו רוטברט, אחותה של פניה, היא מכירה בכאב בכך שאחותה כנראה נספתה בשואה:
"5.6.1945 ...נסעתי לראות מכרה של פניה שבאה עכשיו מאיטליה. היא הייתה שם כ-5 שנים. כמובן שהיא אינה יודעת שום דבר עליה. היא רק רצתה למסור לי ספרים של פניה, ספרים יקרים, שהיא שמרה עליהם בכדי שיישארו לנו לזיכרון מפניה. חזרתי הביתה שבורה ורצוצה, כי דעך בי הניצוץ האחרון של התקווה."
בשנת 1946 קיבלה ליזה הודעה מנמל טרייאסט שבאיטליה, כי מזה 5-6 שנים מחכה עבורה מכולה (ליפט) עם הספרייה של פניה. אוסף הספרים המיוחד ובעל הערך של פניה הועבר לספריה הלאומית באוניברסיטה העברית.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת רינה דותן, מושב ירקונה
