סיפורו של ספר התורה ודרך הצלתו נחשפו בהדרגה לאחר גילויו של הספר בשנת 1998.
ספריית אוניברסיטת לייפציג נפגעה קשות בהפצצות בנות הברית ושופצה בשנות התשעים. בעת השיפוץ התגלו בין קורות הגג של הספרייה ספרי תורה במצב של בלאי מתקדם ומספר 'עצי חיים'. מקום המסתור העיד על כך שספרי התורה הוסתרו בכוונה, ומכאן היה ברור שהדבר התרחש בתקופת השלטון הנאצי. לא היה ידוע מי החביא את הספרים ומהיכן נלקחו.
ספרי התורה שהוסתרו בתנאי רטיבות ולחות נמצאו במצב מתקדם של בלאי וריקבון. בהתאם למנהג היהודי של קבורת ספרי קודש בבית קברות יהודי נקברו הספרים בבית הקברות בלייפציג למעט ספר אחד שאגודת יהודי לייפציג ביקשה להעביר ארצה.
זמן קצר לאחר פרסום הפרשה בעלון הקהילה היהודית בלייפציג, קיבלה מזכירת האגודה בתל אביב מכתב מאייזק ישראל, אזרח קנדי, אשר שפך אור חלקי על הפרשה המסתורית.
אביו של אייזק, חיים ישראל, סיפר שבבוקר תשעה בנובמבר 1938 הגיע שליח הדואר להודיע שממתינה לו שיחה בתחנת הטלפונים. כשהגיע לתחנה, מטלפן אנונימי משטוטגרט הודיע לו שצפויים גילויי אלימות כלפי כל בתי הכנסת בגרמניה. חיים הלך לבית הכנסת שלו, בית הכנסת ברודר, ובאותו היום - ערב ליל הבדולח - הוחלט להעביר כתריסר ספרי תורה לבניין הקרן הקיימת לישראל, שהיה מוכר כבניין בבעלות נתינות בריטית. בבית הכנסת הושאר ספר תורה אחד לתפילות.
באותו הלילה התרחש פוגרום "ליל הבדולח" ובתי כנסת ברחבי הוצתו ונשרפו. תכולת בית הכנסת נהרסה לחלוטין, וספר התורה שהושאר בארון הקודש נקרע לחתיכות.
ההשערה היא כי ספרי התורה שהתגלו בספריית האוניברסיטה הם אותם ספרי תורה שהציל חיים ישראל מבית הכנסת ברודר, אולם לא ידוע כיצד הועברו ספרי התורה מבניין הקרן הקיימת לישראל למקום מחבואם בספריית אוניברסיטת לייפציג ומי יכול היה באותם ימים אפלים להטמין במקום את ספרי התורה.
ספר התורה שנמצא בספרייה בלייפציג במצב הטוב ביותר נתרם לאוסף החפצים על ידי אגודת יוצאי לייפציג שראתה ביד ושם את המקום הראוי לו ביותר.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
מתנת אגודת יוצאי לייפציג, תל אביב, ישראל
