יהודית נולדה בבודפשט ב-1941 לשושנה ולזלו פרידמן. בשנת 1942 קיבלה שושנה הודעה שבעלה, לזלו, שגויס לפלוגות העבודה, נהרג.
בתקופת הכיבוש הגרמני של הונגריה בשנת 1944 עברו שושנה ויהודית להתגורר ב"בתים המסומנים", בתים שסומנו במגן דוד צהוב. בתחילת נובמבר 1944 הוכרז על גיוס כל הנשים היהודיות מעל גיל 17 לעבודה, ושושנה נלקחה. יהודית הקטנה נשארה עם סבה וסבתה.
שושנה נלקחה עם נשים יהודיות לדנובה והן הועלו על אניית משא. הן הגיעו לכפר קופזה, שם חילקו את הנשים בין איכרים לשם עבודות בית ועבודה בשדות. שושנה זכתה ליחס טוב, אך בתחילת אפריל 1945, עם התקרבות הצבא האדום, קובצו הנשים והוצעדו לכיוון גבול אוסטריה. בהמשך הועלו הנשים על רכבות. עקב הפצצת המסילות נסעה הרכבת הלוך וחזור. הנשים הורדו מהרכבת והוצעדו למחנה מאוטהאוזן.
במאי 1945 שוחררה שושנה במאוטהאוזן כשהיא שוקלת 28 ק"ג ופצועה בראשה. היא יצאה לכיוון בודפשט. כשפגשה ביהודית, בתה הקטנה בת הארבע, אמרה לה יהודית: "את לא אמא שלי. לאמא שלי יש שערות חומות, לא לבנות". במהלך החודשים בהם הופרדה מבתה הלבינו שערות ראשה של שושנה.
מיד עם חזרתה, לקחה שושנה את יהודית להצטלם ואת התצלום הטביעה על לוח שיש. בנוסף, קנתה שושנה ליהודית בובה חדשה במקום הבובה שהייתה לה בגטו.
בשנת 1956 עלו שושנה ויהודית לישראל.
אוסף החפצים מוזיאון יד ושם
באדיבות יהודית גלבוע (פרידמן), נהריה
