הגדה זו שוכפלה לקראת פסח 1941 עבור אסירי מחנה גירס. את ההגדה כתב בכתב יד, כנראה מהזיכרון, האסיר אריה לודוויג צוקרמן. לדברי הרב ליאו אנסבכר, מנהיג רוחני במחנה שהיה שותף בהוצאת ההגדה, הם לא הספיקו לכתוב הכל וכשקרב פסח החליטו להדפיס במכונת כתיבה את השירים והפיוטים של סוף ההגדה באותיות לטיניות.
הרב שמואל רנה קפל, שהיה רב סיעודי במחנות ההסגר בדרום-מערב צרפת, מסר את ההגדה להעתקה ושכפול בטולוז.
עותק זה של ההגדה קיבל ז'וליין סמואל (Julien Samuel) כתודה על עזרתו לעצורים. סמואל, יהודי צרפתי מאלזס, היה פעיל באוז"ה ועזר לעצורים בעיקר בהשגת תוספות מזון.
בדברים הבאים, שנכתבו במקור סמוך לאירועים, סיפר ד"ר פנחס זיגמונד רוטשילד על ההכנות לפסח תש"א:
"דומה היה כי באותם הימים בהם חוינו וחגגנו את חג הפסח במחנה גירס, נשבה עבורנו - מעבר לאלפי שנים, דרך המדבר והארץ המובטחת - רוח חיה מאותם זמנים בהם הוציאנו הקב"ה "ביד חזקה מבית עבדים". במצר הגלות התעורר והעמיק ביתר שאת זכרון יציאת מצרים, הדרך מעבדות לחרות. בעת יציאה ונדודים מחודשים הפכו מאורעות שארעו לאבותינו לפני אלפי שנים, בדרך בלתי מובנת, לקרובים והיו להווה. כאז כן עתה מלאנו תחושות של הבטחה, התעוררות וצפיה, ובין תקוה לסבל שעוד טרם נודע החלו במחנה גירס ההכנות לשבוע הפסח."
ב-1999 הוציא יד ושם לאור את הספר הגדה של פסח ממחנה גירס: פסח תש"א - 1941; סיפורו של מחנה הסגר בצרפת
