עם פרוץ המלחמה ברחו חיים ורגינה ליפשיץ מביתם בבילסקו, פולין, מזרחה, לאזור לבוב. במאי 1940 נולדה בלבוב בתם ורה, וכשלושה שבועות לאחר הלידה הוגלתה המשפחה לסיביר בנסיעה ברכבת שארכה כחודש. בני משפחת ליפשיץ הגיעו לאלדן (Aldan) שבמזרח סיביר, שם חיו בצריפים בסמוך לעיירה. הודות לתושייתם הרבה הצליחו בני המשפחה לשרוד בתנאים הקשים שבמקום. לפני שנמלטו מביתם בפולין החליפו חיים ורגינה את רכושם בזהב שדאגו לתפור בתוך בגדיהם, וחיים אף הצליח להעלות לרכבת מפולין עגלה ומכונת תפירה. הזהב והפריטים שלקחו עמם סייעו לפרנסת המשפחה ואפשרו לחיים לפתוח חנות בעיירה אליה נשלחו ולקיים את בני המשפחה במשך כשנתיים.
בשנת 1942 התגייס חיים לצבא אנדרס. ורה נשארה עם אמה ודודתה, לובה. לקראת סוף השנה התחילו בנות המשפחה לעשות את דרכן מערבה בעקבות צבא אנדרס: מסיביר לקזחסטן, משם לאוזבקיסטן, ובתחילת שנת 1943 לטהרן. ורה נשלחה עם קבוצת ילדים לקראצ'י שבהודו (היום פקיסטן), ושם קיבלה מחייל הודי את הבובה. היא נתנה לבובתה את השם ללה (בובה בפולנית).
ב-18 בפברואר 1943 הגיעו ורה ורגינה לארץ. חיים, שהיה מוצב בבצרה עם צבא אנדרס שמע על הגעת אשתו ובתו ארצה, ערק מהצבא והגיע לארץ בעקבותיהן.
הבובה 'ללה' מהמחנה בקראצ'י קיבלה בארץ את השם העברי 'אילנה', ונשמרה אצל ורה לאורך שנים ארוכות עד למסירתה למשמרת עד ביד ושם.
בהיכל השמות ביד ושם יש דף עד לזכרה של סבתה של ורה, רלה ליפשיץ, של דודיה חנה ליפשיץ ודורה וארנסט בטר, וכן של סבתה וסבה טוני ומרקוס קיזלר.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת ורה ברנד-ליפשיץ, חיפה, ישראל
