זלמן שווימר נולד ב-1915 בדולחה, עיירה בהרי הקרפטים האוקראינים.
בשנת 1936 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ברנו בצ'כיה, אך משפלשו הגרמנים לשם בשנת 1939 נאלץ, כמו יתר הסטודנטים היהודים, להפסיק את לימודיו.
בלית ברירה חזר לדולחה, שעתה הייתה תחת שלטון הונגרי. תושבי העיירה סבלו מחוקים אנטי יהודיים והגבלות שהטילו עליהם ההונגרים. עם הגברים היהודים שהיו כשירים לכך גויס זלמן לפלוגת עבודה אך באופן יוצא דופן הוא שוחרר לאחר מספר חדשים.
במהלך 1940 החל השלטון ההונגרי לדרוש מיהודי הקרפטים להוכיח את אזרחותם ההונגרית בכדי שיוכלו להמשיך ולהתגורר שם. זלמן עזר ליהודי הסביבה לקבל אישורים מתאימים בכדי לחמוק מגרוש. כ-14,000 יהודים אשר לא הצליחו להוכיח את אזרחותם גורשו בשנת 1941 לאוקראינה. המגורשים הגיעו לקמינץ-פודולסק שהיה אזור כיבוש נאצי, שם נרצחו באכזריות בידי הגרמנים.
בשנת 1942, לאחר ניסיונות בריחה כושלים, גויס זלמן בשנית לפלוגות העבודה והוצב במחנה ואץ (VAC) ליד בודפשט. משם נשלחו הפלוגות לעבודות פרך מאחרי קווי הלחימה בחזית האוקראינית. בשנת 1943, בעת נסיגתם של צבאות גרמניה והונגריה, רבים מעובדי כפיה אלו מתו ברעב או נרצחו בידי מפקדיהם ועוזריהם האוקראינים.
במרץ 1944 שוחררה קבוצת העבודה של זלמן והוא חזר לדולחה, אך במאי 1944 נכבשה הונגריה על ידי הגרמנים. בשיתוף עם השלטון ההונגרי גורשו היהודים מבתיהם, תחילה מהקרפטים ובהמשך מאזורים סמוכים. זלמן ובני משפחתו גורשו לגטו ברהובו (Berehovo) וב-15 באותו חודש גורשו משם לאושוויץ.
מאושוויץ נשלח זלמן למחנה וולפסברג - תת מחנה של גרוס-רוזן - ועבד בעבודת כפייה בסלילת כבישים ובסחיבת פסי רכבת.
ב-15 בפברואר 1945 יצא זלמן עם אסירי המחנה בצעדת מוות שארכה שבועיים לכיוון ברגן-בלזן. במחנה זה, אליו הגיעו אסירים רבים בצעדות המוות, שררו אנדרלמוסיה ורעב כבד. האסירים, שבקושי שרדו את צעדות המוות, נאלצו לשהות לצד המתים ומגפת הטיפוס התפשטה במהירות בשל כך. זלמן והאסירים המועטים שהצליחו לשרוד אף את זאת, שוחררו ב-15 באפריל 1945 בידי הצבא הבריטי.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת זלמן שווימר, פלורידה וישראל
