מדריץ' ניצל את מעמדו כדי לסייע לעובדיו. יחד עם מנהל המפעל, ריימונד טיץ', פעל להעסיק יהודים רבים ככל הניתן, כולל כאלה שלא היו אנשי מקצוע, תוך כדי שיתוף פעולה עם היודנרט של גטו קרקוב. מדריץ' וטיץ' דאגו לתנאים משופרים לעובדיהם. על פי עדויות של ניצולים העבודה במפעל הייתה קשה, לאורך שעות ארוכות, כשהם נדרשים לעמוד במכסות שנקבעו מראש, ועם זאת, תפוקות מעל המכסה זיכו את העובד בתוספת לחם. מנהלי המפעל אף העמידו לרשות עובדי הכפייה היהודים מטבח כשר במפעל. בהמשך פתח מדריץ' מפעלים נוספים מחוץ לגטאות בוכניה וטרנוב. גם במפעלים אלה זכו עובדי הכפייה היהודים לתנאים משופרים. סילביה ברנד ישראלי מטרנוב העידה על העבודה במפעל של מדריץ':
"עשינו בגדי עבודה לצבא הגרמני. אלו היו כאלה בגדים כחולים [...] מדריץ' היה לא פחות טוב משינדלר [...] מדריץ' היה בן אדם מאד הגון [...] היינו צריכים כל אחד מאתנו לתפור, ומי שתפר עוד שניים או שלושה זוגות קיבל חתיכת לחם [...] אני לא ידעתי תפירה, לא תפרתי עד אז בימי חיי. פה למדתי לתפור את המכנסיים. אז הייתה לי שם אחת הרבה יותר מבוגרת ממני, שהיא כבר הייתה תופרת [והיא עזרה לי]."
עדות נוספת על המפעל מסרה מרים (גולדברג) נובוגרוד מטרנוב שהגיעה למחנה פלשוב למפעל של מדריץ' עם חיסול גטו טרנוב:
"נכנסנו לעבוד במפעל. היו הרבה מכונות תפירה. כל אחד קיבל את המקום שלו ליד מכונת התפירה. תפרנו. קיבלנו לאכול [...] התברר שזה מדריץ'. הוא בא ועשה משא ומתן עם הגרמנים. גם שינדלר. שניהם היו - שינדלר ומדריץ'. הוא אמר ככה: תנאים - לתת לנו אוכל כמו שצריך, אם הם [הגרמנים] רוצים שנעבוד כמו שצריך, אנחנו צריכים לקבל צהריים טובים ואוכל טוב – אנושי, בתנאי - אסור להם להוציא בן אדם להורג. וככה זה היה."
בשנת 1943 החלו מדריץ' וטיץ' לפעול עם אוסוולד בוסקה (בוסקו), שוטר בכיר במשטרה הגרמנית בגטו, להברחת יהודים מהגטו אל מקומות מסתור. תפקידו של בוסקה היה לספור את היהודים הנכנסים לגטו לאחר יום עבודה. משפחות רבות, בהן משפחות עם ילדים, יצאו מהגטו אל המפעל ובוסקה העלים עין מכך שלא חזרו לגטו.
בסוף 1942 הידקו הגרמנים את הסגר על גטו קרקוב, ויהודים שעבדו במפעל של מדריץ' לא יכלו עוד לצאת אל עבודות הכפייה במפעל. לאור המצב החדש הקים מדריץ' מפעל בתוך מחנה פלשוב והעביר את עובדיו אל המחנה על מנת להציל אותם מגירוש להשמדה.
עם חיסול מחנה פלשוב, בספטמבר 1944, ביקשו מדריץ' וטיץ' להעביר את המפעל לשטחים תחת שליטה גרמנית, ונענו בשלילה. מדריץ', שהיה בקשר עם אוסקר שינדלר, הצליח להעביר כמאה מעובדיו למפעל התחמושת של שינדלר בברינליץ.
מדריץ' וטיץ' שרדו את המלחמה, אך בוסקה נשפט בסוף 1944 על עריקה ובגידה והוצא להורג במחנה גרוס-רוזן.
באוסף החפצים של יד ושם שמורה מכונת תפירה ממפעלו של מדריץ' ששימשה את אדולף גולדשטיין במהלך המלחמה. גולדשטיין שהיה חייט במקצועו, שימש כמנהל עבודה במפעל של מדריץ' בקרקוב. במהלך המלחמה תפר גם חליפות, בין היתר לשינדלר. עם חיסול המפעל של מדריץ' במחנה פלשוב הועבר גולדשטיין למפעלו של שינדלר בברינליץ, שם נותר עד השחרור.
לאחר המלחמה חזר לעירו. אשתו וילדיו נרצחו בשואה. הוא נישא בשנית ועלה עם רעייתו לישראל. בני הזוג אימצו את לודוויג שהוריו, ילידי קרקוב, לא שרדו את המלחמה.
מכונת התפירה המשיכה לשמש את גולדשטיין במשך שנים רבות.
יוליוס מדריץ', ריימונד טיץ' ואוסוולד בוסקה הוכרו בשנת 1964 כחסידי אומות העולם.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות לודוויג גולדשטיין, תל אביב
