כאשר זמירה אבוקסיס, נערה בת 16, ילידת טריפולי בלוב, נשלחה לברגן-בלזן באפריל 1944, הציעו לה אסירים ותיקים במחנה לרכוש שעון תמורת פרוסת לחם. זמירה, שלא הכירה את כללי המחנה, רכשה את השעון. הרעב הכבד במחנה לימד את זמירה מהר מאד שבברגן-בלזן אין חפץ שיכול להשתוות בערכו לפרוסת לחם.
זמירה (ראזמרודה) בורבאה נולדה בטריפולי שבלוב ב-18 ביולי 1928. כילדה עבדה כמטפלת בתינוק אצל נוצרייה פשיסטית. היא זוכרת את ביקור מוסוליני בלוב בשנת 1937.
גם ההפצצות של בריטניה על לוב החל מהמחצית השנייה של 1940 זכורות לזמירה היטב. במשך שנה וחצי שהו בני המשפחה במקלטים שנבנו מתחת לחומות טריפולי. זמירה הייתה עדה להריסת בית הכנסת בהפצצות הבריטים. באפריל-מאי 1941 השתלטו האיטלקים מחדש על האזור. בדצמבר 1941 הועלו כ-300 יהודי בעלי נתינות בריטית, ביניהם זמירה ובני משפחתה, למשאיות שהובילו אותם לנמל. כל משפחה הורשתה לקחת מזוודה אחת בלבד. הם הושטו לנמל נאפולי באיטליה באונייה 'ארגנטינה' ששימשה להובלת פרות, ומשם הוסעו לפירנצה. הנשים והילדים נשלחו לכפר איטלקי, שם חיו מספר נפשות בדירה. הילדים היו מקבצים אוכל בבתי התושבים בכפר. הגברים נשלחו למחנה ההסגר צ'יוויטלה דל טרונטו (Civitella del Tronto ) במרכז איטליה.
בעקבות כיבוש צפון איטליה ע"י הגרמנים בספטמבר 1943 נשלחו כל 300 היהודים למחנה השבויים פורסה קוסטה. באפריל 1944 (פסח תש"ד) הגיעו לברגן-בלזן. בתחילת שהותה במחנה לא הייתה זמירה מסוגלת לאכול את המנה היומית – פרוסת לחם בעובי חמישה סנטימטר, לחם מנסורת וקליפות תפוחי אדמה. לדברי זמירה, במחנה התקיים סחר חליפין פעיל. היא רכשה שעון בתמורה לפרוסת לחם כיוון שלא הייתה מודעת לרעב הצפוי לה במחנה. לאחר שנה, באפריל 1945, שוחרר המחנה ע"י הבריטים. לאחר שהות במחנה העקורים האנובר שבגרמניה שבו בני המשפחה ללוב ומשם עלו לארץ.
זמירה מסרה ליד ושם את השעון שרכשה בברגן-בלזן.
