ואן אוסטן, ארכיטקט בעל סגנון ייחודי, תכנן בשנות העשרים והשלושים בתי מגורים בטכניקת בניה חדשנית לזמנו המשלבת אלמנטים של בנייה כפרית מסורתית לצד מרכיבים של בנייה מודרנית. ברבים מהבתים שילב חלונות ויטראז'. מקצת מהבתים שתכנן הוכרו כ'בתים לשימור' בשל סגנונם הייחודי והם עדיין עומדים על תילם.
אחד הפרויקטים עליהם עמל ואן אוסטן בתחילת שנות השלושים היה עיצוב חלונות ויטראז' מרהיבים לבית הכנסת של העיירה אסן, בה התגורר עם משפחתו. הכנת החלונות הסתיימה בשנת 1932 כפי שמעיד הכיתוב הטבוע בהם. לאחר חמש שנים נפטר ואן אוסטן, והוא בן 40 בלבד. בעיירה נותרו הנרייטה אלמנתו ושלושת ילדיהם – גונדה, לאו ויוהנה.
לאחר כיבוש הולנד על ידי הגרמנים, נתפס לאו בן ה-16, גורש למחנה אושוויץ ונרצח. באוקטובר 1942 גורשו יהודי אסן למחנה וסטרבורק, בהם הנרייטה ושתי בנותיה גונדה ויוהנה.
במחנה וסטרבורק נישאה גונדה לאשר גרליך, צעיר שהכירה בקבוצת הכשרה חלוצית, ובשנת 1944 גורשו השניים למחנה ברגן-בלזן. האם הנרייטה ויוהנה בתה הצעירה נשלחו למחנה אושוויץ ונרצחו.
גונדה ואשר הצליחו לשרוד חרף התנאים הקשים במחנה ברגן-בלזן. לקראת סוף המלחמה, באפריל 1945, שלחו הגרמנים ברכבת קבוצה גדולה של אסירים מהמחנה ליעד לא ידוע. אך הרכבת לא הגיעה ליעדה. חיילי הצבא האדום עצרו את הרכבת ליד העיירה טרוביץ שבגרמניה ושחררו את האסירים.
גונדה, היחידה ששרדה ממשפחת ואן אוסטן, שינתה את שמה לתמר ועלתה בשנת 1946 עם אשר לארץ ישראל. בני הזוג הצעירים הצטרפו לקבוצת פלמ"חניקים שהקימו את קיבוץ בית קשת שבגליל התחתון ונולדו להם שבעה ילדים.
מעטים מיהודי אסן שבו אל העיירה לאחר המלחמה. מרבית יהודי העיירה נרצחו והקהילה היהודית לא השתקמה. בית הכנסת נותר מיותם. המבנה נרכש על ידי הקהילה הפרוטסטנטית בעיירה והוסב לכנסיה.
בשנת 1974, משנודע לתמר (גונדה) שהמבנה ששימש כבית הכנסת לפני המלחמה עתיד להיהרס, היא החליטה לפעול להצלת חלונות הוויטראז' שיצר אביה הארכיטקט, ולהבאתם לארץ ישראל. במבצע לוגיסטי מורכב פורקו מספר ויטראז'ים שהיו קבועים בשלל החלונות הגדולים שעיטרו את בית הכנסת, נשלחו לארץ ושובצו במבנה חדר האוכל המשופץ של קיבוץ בית קשת. במרכז ויטראז' אחד שופר ובמרכזו של הוויטראז' השני סוכה ומתחתיה ארבעת המינים - לולב במרכז ומצדדיו ערבה, הדס ואתרוג.
עם השינויים שחלו בעשורים האחרונים באורח החיים הקיבוצי, פסק חדר האוכל בקיבוץ מלשמש כמקום התקבצות ומפגש. במטרה להבטיח את שימורם ושמירתם של חלונות אברהם ואן אוסטן, פנו בני משפחתה של תמר בן גרא אל מחלקת החפצים ביד ושם וביקשו להעתיק את חלונות הוויטראז' ממבנה חדר האוכל ליד ושם.
היום שמורים הוויטראז'ים הצבעוניים באוסף החפצים של יד ושם ומשמשים עדות לבית הכנסת המרשים של העיירה אסן אשר אינו קיים עוד, וכזיכרון עד לקהילת אסן שהוחרבה ולבני משפחתו של אברהם ואן אוסטן - הוריו, רעייתו ושני ילדיו שנרצחו בשואה.
יד ושם, אוסף החפצים,
תרומת משפחתה של תמר (גונדה) בן גרא (ואן אוסטן), ישראל
