בני משפחתה של פרדריקה נכלאו באמסטרדם, באזור שבו רוכזו היהודים טרם שילוחם אל המחנות. לואי, אבי המשפחה, שולח ראשון. מרתה, אם המשפחה, עבדה במעון לילדים שהוקם במקום, ונותרה עם ילדיה עד ששולחה גם היא בטרנספורט. בטרם גורשה למחנות הצליחה להבריח את בתה הפעוטה, פרדריקה, דרך חלון המבנה אל הרחוב. בן ציון, אחיה בן השמונה של פרדריקה, היה גדול מכדי להבריחו דרך החלון. הוא נשלח עם אמו לסוביבור, שם נרצחו. חברי המחתרת ההולנדית שקיבלו לידיהם את פרדריקה הקטנה העבירו אותה לדרום הולנד אל אליזבת דה חרבר והיא הוסתרה בביתה לאורך כל תקופת המלחמה.
ביתה של אליזבט היה מרוהט כולו ברהיטים עתיקים. ארגז המצעים שנתרם, רהיט משנת 1820, שימש כספסל בבית וכן כמקום מסתור קטן. בבית בן שלוש הקומות ערכו הגרמנים מפעם לפעם חיפושים והמוסתרים ברחו לעליית הגג והסתתרו מאחורי דלת נסתרת. במקרים בהם לא הספיקה פרדריקה לעלות לעליית הגג היא הסתתרה בתוך ארגז העץ שעמד בקומת הכניסה.
לאחר המלחמה מצאה שרה רוט, דודתה של פרדריקה, את אחייניתה ומשראתה שאליזבת מגדלת את פרדריקה באהבה החליטה שהמקום הטוב ביותר עבור הילדה הוא אצל אליזבת. בצעד יוצא דופן יצאה שרה כנגד החלטת הארגונים היהודיים להעביר את פרדריקה לבית יתומים יהודי. היא הגישה תביעה משפטית ונלחמה על מנת להשאיר את אחייניתה אצל אליזבת. בית המשפט פסק לטובת שרה ופרדריקה גדלה אצל אליזבת.
את ארגז המסתור החליטה פרדריקה לתרום לאוסף החפצים של יד ושם כעדות להצלתה על ידי אליזבת דה חרבר שפעלה באומץ יוצא דופן להצלת אנשים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
אליזבת דה חרבר הוכרה בשנת 2014 כחסידת אומות העולם.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות פרדריקה לוי סרלואי, תל אביב
