דזיוניה ונדנר היתה בת 18 כאשר פלשו הגרמנים לבוריסלב שבה התגוררה עם הוריה מויסי ורגינה וברוניסלב אחיה. זמן קצר לאחר מכן החלו אקציות ואירועי רצח שחוללו האוקראינים והגרמנים, בהם נרצח ברוניסלב. בפקודת השלטונות הגרמנים עברו דזיוניה והוריה עם כל יהודי העיר לגטו.
כאשר מירוסלב שבצ'וק הבין שחייה של דזיוניה, חברתו מלימודי התיכון, נמצאים בסכנה הוא החליט לסייע לה ולמצוא עבורה מקום בטוח. בעזרת חבר שלבש מדים של שוטר אוקראיני ובסיוע שומר גטו יהודי הוברחה דזיוניה בחשאי מהגטו והועברה לבית משפחת שבצ'וק.
מתחת לרצפת המרפסת הכינו בני הבית מקום מסתור. מפאת ממדיו הקטנים של מקום המסתור ניתן היה לשהות בו בשכיבה בלבד. על הרצפה מעל המקום בו הוסתרה דזיוניה הונח כיסא. במקרים בהם הגיע אדם זר לבית התיישבה רוזליה על הכיסא ורקמה. רק בשעות הלילה יצאה דזיוניה מהמסתור ויכלה להזדקף ולהתנועע.
כמעט שנתיים הסתתרה דזיוניה בשכיבה, ועד תום המלחמה נפגעה יכולת ההליכה שלה. לאחר המלחמה נישאה דזיוניה למירוסלב ולזוג נולדו בן ובת.
את המפה שרקמה רוזליה כאשר ישבה מעל מקום המסתור ואת הקערה שממנה אכלה דזיוניה היא תרמה ליד ושם כעדות לאומץ ליבם של בני משפחת שבצ'וק שהצילו את חייה והפכו לימים לבני משפחתה וכזיכרון לבני משפחתה שנרצחו.
הוריה של דזיוניה נרצחו בבית המטבחיים של בוריסלב.
מירוסלב, ניקולאי ורוזליה שבצ'וק הוכרו בשנת 2000 כחסידי אומות העולם.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות דזיוניה (ונדנר) שבצ'וק, בוריסלב, אוקראינה.
