
אוסף החפצים, יד ושם
השאלת הילדה (גרינבאום) שמחה, קיבוץ נצר סרני


אוסף החפצים, יד ושם
השאלת הילדה (גרינבאום) שמחה, קיבוץ נצר סרני

יום א' - ה': 17:00-9:00
יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00
יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל
הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.
אוסף החפצים, יד ושם
השאלת הילדה (גרינבאום) שמחה, קיבוץ נצר סרני
אוסף החפצים, יד ושם
השאלת הילדה (גרינבאום) שמחה, קיבוץ נצר סרני
הילדה גרינבאום נשלחה למחנה אושוויץ-בירקנאו במשלוח הגדול האחרון שיצא מברלין, ביום הולדתו של היטלר, 20 באפריל 1943.
הילדה, בת יחידה לדוד וסוזנה גרינבאום, הייתה בת 15 כשאביה גורש לפולין בגירוש זבונשין ואמה נכלאה בכלא לאחר שניסתה להשיג אישורי מעבר מזויפים לבלגיה עבורה ועבור בתה. על אף הפצרותיה של אמה, סירבה הילדה לעזוב את גרמניה בקינדרטרנספורט כשהאם כלואה בבית הסוהר.
בשנת 1940 הצטרפה הילדה בת ה-17 לגרעין הכשרה ציונית של בני נוער לקראת עלייתם לארץ ישראל. באפריל 1943 נעצרו חברי קבוצת ההכשרה ונשלחו למחנה אושוויץ-בירקנאו.
בנות ההכשרה עשו כל מאמץ לשמור על הקשר ביניהן גם בתנאי המחנה הקשים ולמרות הסכנה הגדולה. המדריכה, אנה בורינסקי, שימשה כמוקד הקשר במחנה הנשים. הבנות העבירו ביניהן ידיעות באמצעות פתקאות ועשו כל שביכולתן כדי לדאוג זו לזו. פעם בשבוע ארגנה הילדה לחברותיה "עונג שבת" במהלכו הקריאה מתוך ספרים שהצליחה לקבל מאסירי "קומנדו קנדה", קבוצת האסירים שעסקו במיון חפצי הנרצחים. המורל היה חשוב ביותר להישרדות ומכאן חשיבותם הרבה של המפגשים. בחנוכה הדליקו נרות בחנוכייה מנייר. "כך שמרנו על המנהגים שהיינו רגילים לקיים, ואולי הם אלה שקיימו אותנו", סיפרה הילדה.
עם הקמת תזמורת הנשים בבירקנאו חיפשו נגניות בין האסירות. "באו ושאלו מי מנגן כלי, והילדה ניגנה כינור, ניגנה לא טוב אבל בשביל לצאת זה היה מצוין, אז ככה דיברנו בינינו, והיא החליטה שהיא יוצאת בתור נציגה, ותראה. אם זה טוב, אנחנו נבוא אחריה ואם לא – אז לפחות רק אחת תסבול. וככה זה היה. היא עברה לתזמורת ואחרי זמן קצר מאוד באו ולקחו את אחותי ואותי." (מעדותה של שולמית כליף ואגנברג.)
אסירות התזמורת זכו לתנאים טובים יותר והילדה הצליחה להעביר חברות נוספות מקבוצת ההכשרה לתזמורת, ודאגה להביא תוספת מזון לנשארות. על תזמורת הנשים ניצחה אלמה רוזה, כנרית וירטואוזית, בתו של ארנולד רוזה, מהכנרים המובילים באירופה, ואחייניתו של גוסטב מאהלר. אלמה ראתה בתזמורת אמצעי הישרדות לנשים. היא תזמרה פרטיטורות ותווים כך שיתאימו לכלים ולנגניות שהיו לה, והצליחה להשיג עבור חברות התזמורת תנאים טובים יותר במחנה.
הילדה ניגנה בתחילה בכינור, אך בעקבות מחלה שמנעה ממנה לנגן הפכה לאחראית על תווי הנגינה. היא היתה עוזרתה האישית של אלמה רוזה. חברותיה מ"קומנדו קנדה" הגניבו לה ציפית לכרית. מהציפית תפרה הילדה תיק ובו שמרה את התווים.
אלמה רוזה נספתה באושוויץ. הילדה שרדה ושמרה על תיק התווים ועל חפציה האישיים של אלמה, שבזכות התנהלותה שרדו מרבית חברות תזמורת הנשים.
בנובמבר 1944 נשלחו הנשים מאושוויץ למחנה ברגן-בלזן, שם, כחצי שנה לאחר מכן, שוחררה הילדה.
במחנה העקורים פגשה הילדה את עזריאל שמחה, שלימים הפך לבעלה, ויחד עם החברים המעטים ששרדו מקבוצת ההכשרה עלתה לארץ ישראל.
אוסף החפצים, יד ושם
השאלת הילדה (גרינבאום) שמחה, קיבוץ נצר סרני
אנו מודים לך על הרשמתך לקבלת מידע מיד ושם.
מעת לעת נעדכן אותך אודות אירועים קרובים, פרסומים ופרויקטים חדשים.
החדשות הטובות הן שאתר עבר לאחרונה שידרוג משמעותי
החדשות הפחות טובות הן שבעקבות השדרוג אנחנו מעבירים אותך לדף חדש שאנו מקווים שתמצאו בו שימוש
שאלות, הבהרות ובעיות אנא פנו ל- webmaster@yadvashem.org.il