מיד לאחר הכיבוש הנאצי החלו שליטי המדינות הכבושות לרדוף את היהודים. הרדיפה כללה השפלות והתעללות ביהודים ובחפצי קדושתם. הרדיפות החלו בהרס בתי כנסת ובחילול ספרי קודש על ידי הנאצים והתרחבו במהרה לביזה והרס על ידי האוכלוסייה המקומית.
סוחרים מקומיים גילו שגווילי ספרי תורה יכולים לשמש כחומר גלם ליצירת תיקים, ארנקים, כלי נגינה ושאר מוצרי עור. לא היו אלה רק גילויים מקומיים של גזל ספונטני. הנאצים ארגנו מערך תיעוש שכלל את הפיכתם של גווילי התורה למוצרים.
באוסף יד ושם מצוי מכתב מבעל בית חרושת למוצרי נייר שקיבל גווילי ספר תורה מעור. הכותב שלח את המכתב למנהל מפעל לייצור תיקים ופריטי עור בצירוף גוויל ספר תורה לדוגמה. כך כתב:
"מטה המפלגה העביר לידי כמות גדולה של קלף והוטל עליי לאחסן אותו... מדובר בקלף אמיתי... הקלף אמנם כתוב מצדו האחד, אבל ניסיונות העלו כי ניתן למחוק את הכתב באמצעות שטיפה... אם אתם מעוניינים לקנות את הקלף, אבקשכם להודיע לי. נכון לעכשיו יש ברשותי מלאי של כ-600-700 קילוגרם."
אוגסבורג, גרמניה, 13 באוגוסט 1940.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם. תרומת מרגרט רוזנטל, ניו יורק, ארה"ב.
באוסף יד ושם מצויים פריטים רבים המעידים על השימוש שנעשה בגווילי התורה המחוללים ובהן סוליות, כלי נגינה, תיקים, ארנקים וכן ציורים.
תיק תרומת ד"ר מ' קובלסקי, סן פרנסיסקו, ארה"ב
תוף תרומת אסתר שפרונג, רמת גן, ישראל
סוליה תרומת ישעיה טאוב, אלווד, ויקטוריה, אוסטרליה
ארנק תרומת ד"ר לזלו הרמן, גאורגיני, רומניה
