ביום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה היו באירופה כ-200,000 יהודים עקורים, אשר התרכזו במחנות בשטחי גרמניה ואוסטריה כשהם נחושים בדעתם שלא לשוב לארצות מוצאם אלא לבנות להם חיים חדשים בארץ ישראל או במדינות המערב. הארגונים הציוניים והיהודיים פעלו להבאת הניצולים לארץ ישראל למרות סירובה המתמשך של ממשלת המנדט הבריטי להעניק אשרות כניסה לארץ.
בשנת 1946 החליטה ממשלת בריטניה שכל העולים ה'בלתי לגאלים' יגורשו לקפריסין ויושמו שם במחנות מעצר, זאת במטרה לשבור את תנועת העפלה אל הארץ. במחנות שהו כ-52,000 איש שהגיעו ב-39 ספינות מעפילים שהיו בדרכן לארץ ישראל.
המגורשים, שטיפחו תקוות על חיי חופש בארץ ישראל, מצאו עצמם שוב מאחורי גדרות. הם גרו באהלים ומבני פח ונאלצו להתמודד עם קשיים רבים שנבעו מתנאי המעצר. כדי ליצור תעסוקה למגורשים הקים הג'וינט סדנאות אומנות בהן יצרו הכלואים מזכרות וחפצים קטנים.
יהושע לייבנר מקיבוץ עין השופט נשלח עם משפחתו לפעול בקרב הגולים במחנות קפריסין ולהוות איש קשר ומתווך ביניהם ובין המפקדים הבריטים. כאות תודה על פעילותו קיבל מזכרות קטנות וחפצים שיצרו מגורשי קפריסין מאבן מקומית לבנה ורכה שניתנת לגילוף ולפיסול.
החפצים, זיכרון ועדות לתקופה זו בקורותיהם של ניצולי השואה, הושאלו לאוסף החפצים של יד ושם על ידי משפחת לייבנר, זכר לפעילותו של יהושע לייבנר ז"ל שעסק שנים ארוכות בפעילות דיפלומטית ענפה בארצות שונות.
כחצי שנה לאחר הקמתה של מדינת ישראל נסגרו מחנות הגירוש בקפריסין והמגורשים הגיעו ארצה.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת אהוד לייבנר, קיבוץ עין השופט, ישראל
