לקראת סוף המלחמה, דאג שינדלר שיוכנו לפועלים שלו שקי בד ובהם פריטי ציוד שנועדו לסייע להם להתחיל את חייהם מחדש.
אוסקר שינדלר היה איש עסקים גרמני שהציל יהודים רבים בזמן השואה והוכר על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם. שינדלר היה בעליו של מפעל לכלי אמאייל, מחוץ לקרקוב, שבו העסיק אסירים יהודים, על אף שחלקם לא היו כשירים לעבודה. כאשר הועבר המפעל שלו לברינליץ בחבל הסודטים, הוא נעזר בקשריו על מנת לקחת אתו את פועליו היהודים למפעל החדש, ובכך להציל אותם מהשמדה. היחס והטיפול ב"יהודי שינדלר", כך נקראו האסירים, היה אנושי ומתחשב. מספר היהודים שהציל אוסקר שינדלר עומד על כ-1,100 איש.
לקראת תום המלחמה, הכין שינדלר שקי ציוד עבור 1,100 האסירים שבמפעל. שקים אלו הכילו פריטים שונים שנועדו לסייע להם להתחיל את חייהם מחדש עם תום המלחמה – בין הפריטים שחילק לעובדיו - שמיכות, חוט ומחט ובקבוקי וודקה. מן השמיכות תפרו עובדי המפעל לאחר השחרור בגדים ואת הוודקה החליפו תמורת מזון.
אחד משקי הציוד הללו הוענק לגניה וולפיילר. גניה ומשפחתה מהעיר קרקוב שבפולין גורשו לגטו קרקוב זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. בהיותם בגטו פגש אברהם, אחיה של גניה, חבר ילדות שהיה שוטר במשטרה היהודית. החבר סיפר לאברהם על האפשרות לעבוד במפעל של אוסקר שינדלר, עבודה שעשויה להציל את חייו. בעקבות המפגש החל אברהם לעבוד במפעל של שינדלר ועם הזמן הצליח לצרף גם את שאר בני משפחתו לעבודה במפעל.
גניה, אברהם ואמם נותרו עד סוף המלחמה במפעל, ושם שוחררו. אבי המשפחה, אשר חלה במהלך המלחמה, מת בבית החולים של מחנה פלאשוב. בעלה לעתיד של גניה, נחום מנור, היה אף הוא אחד מ"יהודי שינדלר". השניים נישאו אחרי המלחמה.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת גניה (וולפיילר) מנור, באר שבע ישראל
