בשנת 1941, לאחר כיבוש האזור על ידי הגרמנים, אולצו יהודי לבוב ובהם בני משפחת חיגר, לעזוב את ביתם ולעבור לגור בגטו. פאולינה ויצחק חיגר עברו לדירה קטנה וצפופה עם שני ילדיהם הקטנים ועם משפחות נוספות. פאולינה נשלחה לעבודות כפייה במחנה ינובסקה בבית-חרושת לתפירת מדים לחיילים גרמנים. כעובדת חיונית קיבלה סרט זרוע עם מספרה במחנה. יצחק עבד בבנייה. קריסטינה בת השבע הפכה לאחראית על אחיה הקטן בשעות היום, היא השגיחה עליו ודאגה להכניסו למסתור כשהתרחשו אקציות בגטו.
המצב הקשה והמסוכן בגטו דחף את יצחק לחפש אפשרויות למילוט המשפחה. הוא חבר לקבוצת יהודים שחפרה פיר במרתף של בניין בגטו שהוביל אל מערכת הביוב העירונית. לאחר השלמת חפירת הפיר, בשעה שחברי הקבוצה נכנסו אל מערכת הביוב כדי לבחון את אפשרויות המסתור, הם נתקלו בעובדי מחלקת הסניטציה של לבוב – לאופולד סוחה וסטפן וורובלבסקי. מפגש גורלי זה הוביל להיווצרותה של מערכת היחסים המתמשכת בין המצילים לניצולים.
זמן קצר לאחר המפגש הגורלי, עם חיסול גטו לבוב, ירדו חברי הקבוצה וקרוביהם דרך הפיר אל מערכת הביוב והתמקמו בחלל קטן שאפשר שהייה ממושכת. התנאים היו קשים. מים לשתייה אספו מטפטוף מי מזרקה שהייתה ממוקמת בסביבה, אך הבאת המים הצריכה מבצע יומיומי מסובך ומסוכן. מזון קיבלו המסתתרים מסוחה ומוורובלבסקי תמורת תשלום. גב' סוחה וגב' וורובלבסקי קנו מצרכים עבור המסתתרים במבצע מורכב כדי שלא יחשפו כמויות המזון החריגות שרכשו.
התנאים הקשים במערכת הביוב העירונית כללו חוסר היגיינה, רעב, חשכה מתמדת, קור, רטיבות ומתקפות של חולדות. המצב הנפשי הקשה של המסתתרים הלך והחמיר ויצר מתחים ומריבות. כמחצית מהמסתתרים לא עמדו בתנאים הקשים והחליטו כעבור מספר שבועות לצאת ממערכת הביוב. איש מהם לא שרד.
הקבוצה המצומצמת שנותרה מנתה עשרה אנשים. כעבור זמן קצר אזל כספם והם לא יכלו לשלם עוד על המזון שקיבלו. למרות זאת המשיכו סוחה וורובלבסקי לספק מזון למסתתרים ולסייע להם. בין סוחה לבין יצחק חיגר נוצר קשר אישי שהלך והתהדק.
כחודש לפני שחרור האזור על ידי הצבא האדום ניצלה הקבוצה בנס כשהנהר עלה על גדותיו והציף את מערכת הביוב. המים הגיעו כמעט עד התקרה לפני שמפלס המים במקום המחבוא שב וירד. סוחה וורובלבסקי הגיעו למחרת היום והופתעו למצוא את חברי הקבוצה בחיים.
ב-27 ביולי 1944 קרא אליהם סוחה מהרחוב: "אתם משוחררים!" והזמינם אל ביתו, שם הכינה להם רעייתו שולחן מלא בכל טוב. למרבה הצער, כשנה לאחר מכן נהרג לאופולד סוחה בתאונת דרכים.
בני משפחת חיגר עלו לישראל בשנת 1957. את סרט הזרוע שענדה פאולינה בתקופת המלחמה בלבוב תרמה קריסטינה ליד ושם כעדות לגורל משפחתה בתקופת השואה ולהצלתם על ידי לאופולד ומגדלנה סוחה שפעלו בתושייה, באומץ ובחמלה.
בני הזוג סוחה הוכרו בשנת 1978 כחסידי אומות העולם. בני הזוג וורובלבסקי הוכרו בשנת 1981 כחסידי אומות העולם. הניצולים שמרו על קשר עם מציליהם גם לאחר המלחמה.
בשנת 2011 יצא לאקרנים הסרט "באפילה" המציג את סיפור הצלתם של היהודים בהם בני משפחת חיגר על ידי חסידי אומות העולם גב' ומר סוחה וגב' ומר וורובלבסקי.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות קריסטין (חיגר) קרן, ניו יורק, ארה"ב
