תשעת האחים והאחיות וילהלם (נ' 1878), מוריץ (נ' 1880), זיגפריד (נ' 1883), מקס (נ' 1887), מרגיט (נ' 1889), נלי (נ' 1891), גוסטב (נ' 1893), יוז'י (נ' 1895) וז'וזפין (נ' 1899) שטיינר חיו בברטיסלווה. רובם נישאו והקימו משפחות. שלושה מהבנים - וילהלם, מקס ויוז'י - ניהלו את חנות הספרים ובית ההוצאה לאור המשפחתי. ההורים, סלמה והרמן שטיינר, ובתם מרגיט נפטרו לפני המלחמה.
לאחר הקמת סלובקיה העצמאית במרס 1939 סבלו יהודי ברטיסלווה מגזרות ורדיפות. עד 1 במרס 1942 פונו מהעיר כמחצית מיהודיה ופוזרו בין ערי שדה ברחבי המדינה. במהלך 1942 גורשו רבים מיהודי ברטיסלווה למחנות השמדה בפולין. לאחר פרוץ המרד הסלובקי הלאומי, באוגוסט 1944, כבשו הגרמנים את סלובקיה וחידשו את גירוש היהודים.
וילהלם שטיינר, רעייתו זוסי ובנם דוד הצליחו לשרוד עד סוף המלחמה במסתור בברטיסלווה. בתם רלין שולחה במאי 1942 לאושוויץ, שם נספתה.
מוריץ שטיינר היה מורה בבית ספר תיכון ורווק. הוא נאסר ושולח בקיץ 1942 לפולין, שם נספה.
ד"ר זיגפריד שטיינר, משפטן ועורך דין שהיה מהפעילים הבולטים של תנועת המזרחי בברטיסלווה, נאלץ לסגור את משרד עריכת הדין שלו כבר באפריל 1939. מאוחר יותר הותר לו לעבוד שוב אך רק עבור לקוחות יהודים. ב-10 ביולי 1942 שולחו זיגפריד, רעייתו סרין ובנם הבכור יעקב-תאודור לפולין. שלושתם נספו. בתם סלמה ובנם הצעיר הרמן שולחו ב-1944 מברטיסלווה. הרמן נספה במאוטהאוזן וסלמה שרדה ושוחררה בטרזין.
מקס שטיינר נאסר בקיץ 1942 ושולח לפולין, שם נספה. רעייתו לילי וארבעת ילדיהם, סלמה, הרמן צבי, ורה וג'ורג'-יהושע, הצליחו למצוא מסתור אצל קרובי משפחה מחוץ לעיר. ב-1944 הצטרפה סלמה כאחות לקבוצת פרטיזנים יהודית, יוצאי מחנה נובקי, שלחמה במרד הלאומי הסלובקי. סלמה נתפסה בעת שניסתה להצטייד בתרופות. היא עונתה בחקירתה והוצאה להורג בירי. לילי ושלושת הילדים האחרים שרדו.
נלי ובעלה אדולף לקנר, מהנדס במקצועו, נפלו קורבן לגל השילוחים השני ב-1944. שניהם נספו. בניהם מרצי ולאו-יהושע שרדו.
רישיון הרופא של ד"ר גוסטב שטיינר בוטל על ידי השלטונות הסלובקים ב-1940, ולמרות זאת המשיך לקבל חולים, ביניהם פליטים יהודים. מאוחר יותר הותר לו לעסוק ברפואה אך הוא אולץ לעבור מברטיסלווה לכפר הסמוך סטופאבה (Stupava) עם אשתו גיטה, בנו נתן ובתו אליס-שרה. באוקטובר 1944 נאסרו גוסטב, גיטה והילדים. גוסטב ובתו אליס גורשו בשילוח האחרון מברטיסלווה לאושוויץ ב-17 באוקטובר 1944. אליס נרצחה בתאי הגז בבירקנאו ב-19 באוקטובר 1944, ערב יום הולדתה העשירי. גוסטב נשלח ב-27 באוקטובר מאושוויץ לקאופרינג, מחנה משנה של דכאו, שם נספה בדצמבר 1944. גיטה ובנה נתן גורשו לברגן-בלזן ושרדו.
יוז'י שטיינר נאסר ב-1942. רעייתו מרגיט התעקשה להתלוות לבעלה. שניהם שולחו ונספו. בתם לידיה שרדה במסתור.
לאופולד מנדלינגר, מנהל חשבונות במקצועו שולח בגירוש האחרון של שנת 1942 ונספה. רעייתו ז'וזפין, רוקחת במקצועה ובנותיו סוזי-שושנה וחנה הצליחו להסתתר באותה עת. ז'וזפין נפלה קורבן לגל השילוח השני ב-1944. שתי הבנות שרדו.
מתשעת האחים והאחיות לבית שטיינר, היחיד ששרד את המלחמה היה הבכור וילהלם שטיינר. הוא נפטר בברטיסלווה ב-1948. עד 1949 עלו כל בני המשפחה ששרדו לישראל, למעט שתיים - סלמה, בתו של זיגפריד, ולידיה, בתו של יוז'י, שנשארו בברטיסלווה.
![1918, "צלב הזהב", תעודת הוקרה שהוענקה לקצין גוסטב שטיינר על אומץ לבו בעת שירותו בצבא אוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה.](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/4_172.jpg "1918, "צלב הזהב", תעודת הוקרה שהוענקה לקצין גוסטב שטיינר על אומץ לבו בעת שירותו בצבא אוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה.")
![ברטיסלווה, לפני המלחמה (1939), ד"ר גוסטב שטיינר, רעייתו גיטה, בנם נתן ובתם אליס-שרה.](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/5_124.jpg "ברטיסלווה, לפני המלחמה (1939), ד"ר גוסטב שטיינר, רעייתו גיטה, בנם נתן ובתם אליס-שרה.")
![ברטיסלווה, 1946: ילדים ניצולי שואה במעונות תנועת "בני עקיבא".](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/7442_5_A.jpg "ברטיסלווה, 1946: ילדים ניצולי שואה במעונות תנועת "בני עקיבא".")
