שבתי-שפסל (שפסל, נ. 1904) בליאכר ורעייתו גניה-גיטל (נ' 1911) לבית שפירו היו שחקנים בתיאטרון היידיש הממלכתי בווילנה. גניה למדה משפטים ופילוסופיה באוניברסיטה של וילנה ולאחר שהכירה את שבתי למדה משחק והופיעה בתיאטרון. היא היתה גם פסנתרנית מחוננת. בני הזוג נישאו ב-1939 והתגוררו בווילנה.
עם פלישת גרמניה הנאצית לליטא ביוני 1941, ניסו שבתי וגניה לברוח מזרחה אך חזרו לווילנה. לאחר שהוקם הגטו בוילנה היה שבתי מיוזמי התיאטרון בגטו ואחד משחקניו הפעילים. במסגרת הפעילות התרבותית שיזם היודנראט בגטו וילנה כתב שבתי בליאכר את סיפורם של חבריו אמני הבמה שנספו בשנה הראשונה לכיבוש הגרמני. בליאכר כתב עשרים ביוגרפיות של האמנים שנרצחו בפונאר ועוד ביוגרפיה אחת של שחקן שמת מטיפוס בגטו. גם רעייתו גניה שיחקה בתיאטרון הגטו. דינה, אמו של שבתי, מתה בגטו.
שבתי וגניה נשארו בגטו עד ה-23 בספטמבר 1943. באותו היום נשלחו יחד עם אלפים מתושבי הגטו וביניהם גם אמה של גניה, זלדה, למחנה קלוגה באסטוניה.
ב-19 בספטמבר 1944 עם התקרבות הצבא האדום למחנה קלוגה החלו הגרמנים בחיסול המחנה. הם ירו באסירים והציתו את גופותיהם. בין הנרצחים היו, ככל הנראה, שבתי וגניה בליאכר.
אמה של גניה זלדה שפירו נרצחה אף היא בקלוגה. אחיה ואביה של גניה נרצחו בווילנה כבר ב-1942. אחותה חנה שרדה.
דפי הביוגרפיות שכתב בליאכר נמצאו מתגוללים ברחוב בספטמבר 1943 על ידי בולסלב בורטינסקי שמסר את הדפים לבני משפחת אטינגין אותם הסתיר בביתו. דף השער לא היה ביניהם. ב-1962 יצא לאור בניו-יורק חיבורו של בליאכר בשפת המקור, יידיש. עורכי הספר הוסיפו לעשרים ואחת הביוגרפיות שכתב שבתי בליאכר ביוגרפיה נוספת – זו של בליאכר עצמו. הם קראו לחיבור איין און צוואנציק און איינער (עשרים ואחד ועוד אחד).
