משפחת ריין - האב מאוריצי-ארתור, האם סטלה-אסתר לבית מורגנשטרן ובנותיהם, ונדה (נ' 1923) ומרתה (נ' 1925) - התגוררו בעיר לודז' שבפולין. משנת 1921 היתה סטלה מורה לגרמנית ולטינית בגימנסיה על שם אב (Gymnazjum Aba), תיכון ידוע לבנות. משנת 1933 עד פרוץ המלחמה ניהלה סטלה את בית הספר ושתי בנותיה למדו בו. ב-1936 נפטר מאוריצי והוא טמון בבית העלמין היהודי בלודז'.
ב-1940 עברו סטלה ושתי בנותיה לגטו שהוקם בלודז'. סטלה לימדה בבית הספר התיכון על שם רומקובסקי בגטו וניהלה אותו עד לסגירתו. שתי בנותיה, ונדה ומרתה, למדו בבית ספר זה. ונדה סיימה את לימודיה התיכוניים וקיבלה תעודת בגרות החתומה על ידי אמה, מנהלת בית הספר. אחרי סגירת הגימנסיה בגטו המשיכה סטלה בחינוך ילדים בבית החרושת לנעלי בית ואחר כך - בבית ילדים במרישין (Marysin, אזור כפרי למחצה של הגטו). ונדה היתה פעילה בתנועת נוער ואחת ממייסדות ההכשרה במרישין. ב-17 באוגוסט 1944, בזמן חיסול הגטו, נישאה ונדה לחברה להכשרה מרדכי-מוטק פולמן מתוך תקווה שיוכלו להמשיך לחיות יחד כזוג נשוי לאחר הגירוש. היתה זו החתונה האחרונה בגטו לודז'.
ב-27 באוגוסט 1944 שולחו סטלה ומרתה ריין, ונדה (ריין) ומרדכי פולמן, יחד עם אמו של מרדכי, איטה-לאה פולמן מגטו לודז' לאושוויץ. שתי הנשים המבוגרות, סטלה ואיטה, נרצחו בתאי הגז באושוויץ-בירקנאו בהגיען. מרתה, ונדה ומרדכי עברו את הסלקציה ונשארו כעובדי כפיה במחנה. כמה שבועות לאחר שהגיעו לאושוויץ נשלחה מרתה אל מותה בתאי הגז בבירקנאו. ונדה נשלחה בסוף אוקטובר למחנה לעבודות כפייה בחבל הסודטים ושרדה.
שנה לאחר פרידתם באושוויץ, התאחדו ונדה ומרדכי פולמן. ב-1950 עלו בני הזוג לישראל.
