בני משפחת אורבך, ההורים דוד (נ' 1898) וחיה-פרלה (נ' 1902) לבית פרייזר (Fryser) שנולדו בפולין ובנותיהם, רוזה-רוז (נ' 1926) ורז'ין (נ' 1927) שנולדו בגרמניה, חיו בעיר מונטך (Montech) שבמחוז טרן ו-גרון (Tarn-et-Garonne), צרפת. דוד אורבך היה סוחר ובתו רוזה הייתה תופרת.
במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת וכבשה את חלקה הצפוני והמערבי ובדרום ב"אזור החופשי" הוקם ממשל וישי. משפחת אורבך התגוררה באזור החופשי. החל מאביב 1942 החל שילוחם של יהודי צרפת למזרח. רכבת הגירוש האחרונה יצאה ממחנה דרנסי באוגוסט 1944.
ב-7 במאי 1944 נשלחו פרלה ושתי הבנות מטולוז למחנה המעבר דרנסי.
ב-13 במאי 1944 נשלח דוד מטולוז לדרנסי.
ב-20 במאי 1944 נשלחו דוד, פרלה ושתי הבנות, רוזה ורז'ין בטרנספורט מס' 74 מדרנסי לאושוויץ.
ב-23 במאי 1944, עם הגיעו לאושוויץ, עבר אורבך את הסלקציה וקיבל את המספר 5315 A.
הרישום האחרון של דוד אורבך במסמכי המחנה הוא מ-28 ביוני 1944.
ב-18 בינואר 1945 פונה דוד יחד עם אסירי מחנות אושוויץ בצעדת המוות. האסירים קיבלו חתיכת לחם, קופסת שימורים אחת לכל ארבעה צועדים ושמיכה ונאלצו ללכת עשרות קילומטרים בקור הנורא כשהם לבושי סחבות ומבוססים בשלג הכבד בקבקבי העץ שלהם. האסירים שסבלו מאפיסת כוחות ומדיזנטריה אכלו חופנים של שלג כדי להרגיע את הרעב. אסיר שתש כוחו והשתהה מעט, נורה מיד בידי אנשי האס-אס. ב-22 בינואר התקרבו האסירים ליער, סמוך ליישובים מליני וריבניק. עם כניסתם של האסירים ליער החלו השומרים לצעוק כי פרטיזנים תוקפים את השיירה והחלו בירי לעבר האסירים. השטח התמלא בהרוגים ובפצועים. בין ההרוגים היה דוד אורבך.
פרלה ורוזה אורבך שרדו. רוזה שוחררה בטרזין באפריל 1945.
לא ידוע מה עלה בגורלה של רז'ין. ככל הנראה נרצחה.
