הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
ארכיון התצלומים - יד ושם, 7F02
ארכיון התצלומים - יד ושם, 4613/518
Yad Vashem Photo Archives, 4613/661
ארכיון התצלומים - יד ושם, 8B04
מימין עומד הסופר והעיתונאי פרנטישק קראוס. קראוס שרד את השואה.
ארכיון התצלומים - יד ושם, 933/8/27
אחד משטרות הכסף שהונפקו בגטו. חלק מתושבי הגטו קבלו כסף מחוץ לגטו וזה הומר ל"מטבע טרזין" שהיה חסר ערך למעשה.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת נילי קרבל, רעננה
המשחק נועד לשעשע את הילדים אך גם לספק להם מידע על החיים בגטו. במונופול משורטטת מפת הגטו ומקומות מרכזיים בו נבחרו לתחנות במשחק: בית הסוהר, קסרקטיני מגורים, המבצר, המחסן, המטבח, מקום קליטת המגורשים ועוד. הנשלחים בטרנספורטים נהגו להשאיר חפצים לחבריהם שנשארו בגטו, וכך הגיע משחק המונופול לידי פבל ותומס גלס בגטו טרזין.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת מיכה גלס, רמת גן, ודן גלס, ירושלים
בינואר 1943, כחודשיים לפני בר-המצווה של יז'י, גורשה משפחת באדר לגטו טרזין עם שאר יהודי קיוב. בעקבות המעבר לגטו לא זכה יז'י לחגוג את בר-המצווה שלו במועד. באפריל 1944, כשהגיע יז'י לגיל 14, נחגג האירוע במועדון הנוער של הגטו. בני משפחתו וחבריו של יז'י הכינו עבורו מתנות למרות התנאים הקשים ועל אף האיסורים. יז'י קיבל טלית בתוך תיק בד שנתפר משאריות בדים; ארנק עור שהוכן בבית מלאכה בגטו; ואלבום שאייר הקריקטוריסט המוכשר מקס פלאצ'ק, ובו מתואר סיפור חייו במילים ובאיורים. חודשיים לאחר מכן נשלחו יז'י ואביו פאבל לאושוויץ, שם נרצחו.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת ורה (באדר) וברובה, צ'כיה.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת ורה (באדר) וברובה, צ'כיה
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת ורה (באדר) וברובה, צ'כיה
אוסף החפצים, יד ושם
מתנת ועדת התיעוד של פראג, באדיבות זאב ועליזה שק, קיסריה
תרומת הוועדה הדוקומנטרית, פראג, באמצעות עליזה ש"ק, קיסריה
אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם
תרומת הוועדה הדוקומנטרית, פראג, באמצעות עליזה ש"ק, קיסריה
אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם
תרומת אוטו גינז, ישראל
אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם
בטרזין (טרזיינשטט), עיר מבצר בצפון מערב צ'כיה, הקימו הנאצים בנובמבר 1941 גטו שבו נכלאו יהודי צ'כיה, יהודים קשישים ובעלי זכויות מרחבי הרייך וכמה אלפי יהודים מהולנד ומדנמרק. הגטו נוהל על-ידי הס"ס ושימש לצרכי תעמולה "גטו לדוגמא". למעשה היה זה מחנה מעבר למחנות השמדה.
את החיים בגטו ניהל יודנרט בהנהגתו של יעקב אדלשטיין. למרות תנאי הצפיפות הקשים, המזון הדל וחובת העבודה התקיימה בגטו פעילות חינוכית ותרבותית ענפה שביטאה את רצון החיים של הכלואים ואת הצורך לשכוח – ולו לזמן קצר - את מצבם העגום.
בסוף 1943, משהחלו להסתנן הידיעות על הנעשה במחנות ההשמדה, החליטו הגרמנים להציג את טרזין לפני ועדת חקירה של הצלב האדום הבין-לאומי. לקראת בואה של הוועדה בוצעו גירושים נוספים לאושוויץ וצפיפות האוכלוסייה בגטו פחתה. על פי הנחיית הס"ס נפתחו חנויות מדומות, בית קפה, בנק, גני ילדים, בית ספר וכיוצא באלה, והגטו כוסה בגינות פורחות. ב-23 ביוני 1944 הגיעה הוועדה אל הגטו לאחר שפגישותיה עם האסירים הוכנו בקפדנות, ובתום הביקור הוכן סרט תעמולה על חייהם החדשים של היהודים בחסותו של הרייך השלישי. לאחר עזיבת צוות הצילום נשלחו רוב שחקני הסרט, ובכללם כמעט כל אנשי ההנהגה העצמית ורוב ילדי הגטו, אל תאי הגזים באושוויץ .
בתנאי הצפיפות, התברואה והתזונה הנוראים פשטו בגטו מחלות ומגפות. ב-1942 נפטרו בטרזין 15,891 נפש, שהיו 50.4 אחוזים מאוכלוסיית הגטו. עד שחרורו ב-8 במאי 1945 עברו בטרזין יותר מ-155,000 יהודים, 35,440 מהם נספו בגטו וכ-88,000 נשלחו להשמדה.