משפחת הלמן - האב אברהם-אדולף, האם שרלוטה והילדים מקס-מרדכי (נ' 1919), לילי (נ' 1921) ואדית (נ' 1923) - חיו בניקולסבורג שבצ'כוסלובקיה, שם כיהן אברהם כחזן ראשי ונמנה עם מייסדי המוזיאון היהודי של בוהמיה ומורביה בעיר.
עם סיפוח אזור ניקולסבורג על ידי הנאצים ב-1938 ניתנו לקהילה היהודית במקום, ובתוכה משפחת הלמן, עשרים וארבע שעות בלבד כדי לעזוב את העיר. אברהם ושרלוטה, שתי בנותיהם והסבתא מרי וולמוט עברו לגור בעיר ברין, שם למד הבן מקס. בתחילת 1939 הצליחו בני הזוג הלמן לשלוח את בתם הקטנה אדית במסגרת עליית הנוער לארץ ישראל. הבן מקס-מרדכי בן ה-19, שהיה פעיל בתנועת נוער ציונית, הצליח לצאת את ברין סמוך לכניסת הנאצים עם קבוצת צעירים בעליה בלתי לגלית לארץ ישראל. ב-2 בדצמבר 1941 גורשו בני הזוג הלמן עם בתם לילי לגטו טרזין.
בגטו עבדה שרלוטה במפעל ואברהם פעל בחברה קדישא. הוא היה חזן בתפילות שנערכו במגורי הגברים בקסרקטין בו שהה.
ב-28 בספטמבר 1944 שולח אברהם הלמן מטרזין לאושוויץ, שם נרצח. בתו לילי שולחה לאושוויץ באוקטובר 1944 ומשם הועברה למחנה קורצבך (Kurzbach) בשלזיה העילית, מחנה משנה של גרוס-רוזן, שם הועסקה בעבודת פרך – חפירת תעלות הגנה נגד טנקים. בינואר פונה מחנה קורצבך ולילי הוצעדה ברגל יחד עם אסירות נוספות מהמחנה והגיעה לברגן בלזן. לילי שוחררה בברגן בלזן אך מתה ממחלת הטיפוס זמן קצר לאחר השחרור.
ב-6 ביולי 1945 עזבה שרלוטה לבדה את גטו טרזין וחזרה ברכבת לברין. ב-1946 עלתה שרלוטה לארץ ישראל והתאחדה עם שני ילדיה, מקס-מרדכי ואדית.
