שבתאי-שבתי (שפסל) בליאכר נולד ב-1906 בווילנה להירש ודינה. היו לו אח, מנחם, ואחות, לאה. הוא למד ב"חדר" והמשיך במוסד החינוכי "תורת אמת" ובישיבת "תפארת בחורים" של הרב סרואלוב. כבר בגיל עשר גילה עניין בתיאטרון. הוא נהג להסתובב סביב התיאטרון, לטפס על הגדר ולהתגנב פנימה. פעם תפסו אותו הסדרנים אך הוא הצליח לשכנעם שיביאו אותו אל האמן האורח – סוקולוב. הנער מצא חן בעיני סוקולוב, הפך להיות נושא כליו וסייע בעבודות מאחורי הקלעים תמורת כניסה חופשית לתיאטרון.
ב-1917 החל בליאכר את לימודיו בגימנסיה העברית בווילנה. שם היה פעיל בחוג הדרמה ושיחק בתפקידים ראשיים בהצגות. ב-1919 הצטרף לקבוצת בני נוער מווילנה שיצאה לחופשת קיץ ליד ורשה. בהשפעת השירים, הפעילות וההצגות ביידיש, החליט להישאר בוורשה ולמד בבית ספר יהודי בעיר. ב-1920 חזר לווילנה והחל ללמוד בטכניקום היהודי.
ב-1921 הוקם סטודיו לתיאטרון בווילנה. בליאכר היה מראשוני התלמידים. הוא הפסיק את לימודיו בטכניקום ושקע כולו בעבודת התיאטרון ככותב, מתרגם, שחקן ובמאי. ב-1923 סיים את לימודיו והתקבל כשחקן ולחשן בתיאטרון היהודי "תיאטרון פאלאס" בווילנה, בו הופיעו מיטב אמני היידיש. ב-1926 התקבל ל"תיאטרון היהודי החדש" בריגה, שם שיחק בשורה של תפקידים ואף היה במאי במשך שנים אחדות. בחוזרו מריגה לווילנה שיחק במוסדות דרמטיים בווילנה ובעיירות שונות.
ביוני 1940 כבשו הסובייטים את וילנה והוקם בה תיאטרון יהודי ממלכתי. בליאכר היה שותף לכל פעילויות התיאטרון. ביוני 1941 כבשו הגרמנים את וילנה ובספטמבר הקימו בה גטו. בליאכר היה מיוזמי התיאטרון בגטו. עד מהרה הפך התיאטרון לאחד הגורמים המשמעותיים בחיזוק רוחם של יהודי וילנה. ב-1942 העלה התיאטרון 120 הצגות בפני אולמות מלאים. שבע תכניות ה"רוויו" וארבעה מופעי התיאטרון זכו לכ-38,000 מבקרים. בליאכר היה פעיל באגודת הסופרים, האמנים והשחקנים בגטו. במסגרת זו חיבר 21 ביוגרפיות של אמני הבמה שנרצחו בשנה הראשונה לכיבוש הגרמני. את החיבור הקדיש לאמו דינה, "שמתה טרם זמנה בגטו". בהקדמה כתב:
וילנה, 22 ביוני 1942
כבר מלאה שנה מאז פרצה מלחמת גרמניה - ברית המועצות. מי העלה בדעתו אז שנמצא את עצמנו דחוסים בארבעה רחובות קטנים, מוקפים גדר ושער... בהעלותי בזיכרוני את אותם אלה שעבדו אתנו בתיאטרון היהודי הממלכתי בשנים 1941-1940, חסרים עשרים... אנו, שראינו איך אחיותינו, אחינו, אבות-אימהות וילדים - יהודים תמימים, מובלים כצאן לעקידה, איבדנו את המורא והפחד. בידינו נשק אחד - האמונה. אנו חיים עם האמונה ואתה גם נשרוד עת הסיוט יבוא אל סופו... בדם ובדמעות אנו מציינים את אלה אשר לנגד עינינו נקרעו מאתנו. אולי? מי יודע? אולי עוד נפגוש מי מהם אי פעם... היום, לכודים וכלואים, אך עם תקווה בלב, אנו כותבים שורות אלה.
- ש. בליאכער, "איין און צוואנציק און איינער", ("21 ועוד אחד"), 1962, ע' 20-17
בספטמבר 1943 חוסל גטו וילנה ותושביו גורשו למחנות באסטוניה ולטביה. בליאכר נשלח יחד עם רבים מיהודי וילנה למחנה קלוגה שבאסטוניה. בקלוגה קיבלו האסירים חופשה ביום ראשון, אחת לארבעה שבועות. בערב נהגו להתכנס ולשיר שירים ששרו בתיאטרון הגטו ושירי עם. כשהגיעה לקלוגה הידיעה על שחרור וילנה ב-13 ביולי 1944, ארגן בליאכר נשף מחתרתי במחנה.
בספטמבר 1944 חוסל מחנה קלוגה. אסיריו נרצחו, ביניהם בליאכר. אשתו גניה נרצחה במחנה אחר באסטוניה. אחיו מנחם ורעייתו רעיה שהסתתרו מחוץ לגטו בווילנה נרצחו אף הם. בתם שרדה. אחותו לאה שרדה אף היא ועלתה לישראל.
דפי הביוגרפיות שכתב בליאכר נמצאו מתגוללים ברחוב בספטמבר 1943 על ידי בולסלב בורטינסקי שמסר את הדפים לבני משפחת אטינגין, אותם הסתיר בביתו. דף השער לא היה ביניהם.
ב-1962 יצא לאור בניו יורק חיבורו של בליאכר בשפת המקור, יידיש. עורכי הספר הוסיפו לעשרים ואחת הביוגרפיות שכתב ביוגרפיה נוספת – זו של בליאכר עצמו. הם קראו לחיבור איין און צוואנציק און איינער - עשרים ואחד ועוד אחד.
20 נרצחו בפונאר:
- לייב שריפטזצר
- פרניה וינטר
- מוריס ליאמפה
- יוסף חש
- אידינה חש
- קדיש חש
- פרידה ויטלין
- ניקולאי אליאשב
- מוסיה סמרגנסקי
- משה זלוור
- נדיה רדין (רקדנית)
- שמעון זבלצקי
- מיכאל כץ
- מיניה זיגלבוים
- אברהם סטובר
- בן-ציון אבלסן
- ישראל זובק
- שרה זובק
- לייב קוזניצוב
- ציליה סטרשון
- אחד נפטר בגטו מטיפוס: שמחה ליפובסקי
- ועוד אחד נרצח בקלוגה: שבתאי בליאכר
