ייוו"א הוציא לאור כרכים בסדרת הפרסומים ארכיוו, בהם "כתבים לכלכלה", "כתבים לפסיכולוגיה ופדגוגיה", קובץ שהוקדש לוועידת צ'רנוביץ וכן את ספרו של שמעון דובנוב, תולדות החסידות (1931).
חוקרי ייוו"א ריכזו חומר רב על חיי היהודים בתפוצות, ובפרט על חייהם של דוברי היידיש. המכון הופיע כבלתי-מפלגתי וכך זכה לתמיכתם של ציונים רבים. לוועידה העולמית של המכון ב-1935 הגיעו סופרים, היסטוריונים, עורכים ואמנים מכל רחבי אירופה, מארצות הברית, מארגנטינה ומארץ ישראל. אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד ואחרים שלחו מכתבי ברכה. בתקופת הוועידה התקיימה תערוכת אמנים יהודים בפולין, בה השתתף מארק שאגאל.
עד מלחמת העולם השניה נאספו בספריית מכון ייוו;א בווילנה כ-100,000 כרכים, יותר מ-100,000 גליונות של כתבי עת ומסמכים רבים. חלק מהחומר אבד בתקופת השואה. חלק העבירו הגרמנים הכובשים לגרמניה ואחרי המלחמה הוא הועבר לסניף המכון בניו יורק, שמשנת 1940 הפך למרכז ייוו"א.
עברית או יידיש?
בשנת 1924 ביקר בארץ ישראל ה"ד נומברג, מראשי היידישאים בוורשה, ועם שובו הרצה בווילנה על רשמיו מהביקור בארץ. הוא התקומם על היחס בארץ ישראל ליידיש. בשנת 1925 נכתב בעתון היידיש "ווילנער טאג": "הקהל היהודי הרחב מתפעל התפעלות טפשית מאוניברסיטה עברית, מרעיון השייך ל"ימות המשיח", בה בשעה שהקהל בעל ההכרה צריך לסייע להקים מכון מדעי יהודי, שהוא צורך חיוני לחיי התרבות ולבית הספר היידי ואכן, ב-1925 נוסד מוסד זה: ייוו"א. מנהלו הראשון היה הבלשן ד"ר מקס ויינרייך."
ב-1927 ביקר בווילנה הסופר דוד ברגלסון. בהרצאתו "הסיכויים של ספרות יידיש החדשה" אמר כי וילנה היהודית עשתה עליו רושם מזעזע: חנויות ריקות, שהשלטים עליהן ביידיש נראים כמצבות. אין בווילנה כבר מקום להפצת הספר היידי, אפשר כבר להציב עליה מצבה. "היא שוקעת תוך ריקוד". ב-1928 ביקר בווילנה הסופר פרץ הירשביין והשתתף באספה חגיגית לציון שלוש שנים להיווסדו של ייוו"א. הוא הרצה על היידיש כשפה המקשרת בין היהודים בעולם כולו והצביע על הניגוד בין התנועה להפצת העברית (הבראיזם) לבין תנועת תרבות היידיש החדשה, שאת מרכזה ראה בווילנה. הוא הביע תקווה כי ייוו"א ייסד אוניברסיטה וסמינר למורים ביידיש.
ב-1929 הגיע לעיר המשורר דניאל טשארני והרצה על שירת היידיש החדשה. מאוחר יותר ביקש להשתקע בעיר. ב-1930 הגיע לווילנה ד"ר יצחק-נחמן שטיינברג, בכיר בממשל הסובייטי ויהודי שומר מסורת, שדגל בטריטוריאליזם ובסוציאליזם. הוא דיבר בהתלהבות על החלוצים העולים לארץ ישראל. על העברית והיידיש אמר כי שתיהן שואפות לשמור על העם מפני התבוללות.
ב-1932 ביקר בעיר דוד פינסקי, חבר ה"בונד" ולאחר מכן "פועלי ציון", שהיה אוהד העברית אך תמך בהפצת תרבות היידיש. הוא נאם על נסיונותיו כסופר יידי בארצות הברית. כשהחל מ. דבורז'צקי לברכו בעברית, בשם התאגדות הסופרים העבריים, קראו בקהל "יידיש!" בוועידה העולמית של ייוו"א ב-1935 התקבלה החלטה המביעה מחאה על "המלחמה ביידיש בארץ ישראל, מלחמה השואפת להחניק את היידיש בחיי הציבור בארץ."
בין 1928-1940 ערך הרץ גרוסבארד למעלה מחמישים ערבי הקראה של ספרות יידיש. ב-1939 ביקר בעיר יצחק קצנלסון. הוא הביע צערו על כך שאינו גר בווילנה, כי שם היה מוצא השראה ליצירות חדשות. הוא סיפר זכרונות על שלום עליכם, י"ל פרץ וסופרים אחרים, וסיים בשירי עם שכתב – בעברית וביידיש.
ב-1934 הגיע לעיר ח"נ ביאליק, במסעו למען הפצת הספר העברי. ביום הגעתו הופיע בווילנה הגליון הראשון של כתב-העת העברי "זרמים", עם מאמר ראשי לכבודו. במסיבת עתונאים עם עתונאים יידישאים ועברים רגז העתונאי זלמן רייזין על שהציונים קראו להצהיר במפקד אוכלוסין על העברית כשפת אם, וטען כי זהו רצון לעקור מהשורש את שפת היידיש החיה. זליג קלמנוביטש, מעובדי ייוו"א, אמר שהעברית אהובה ויקרה, והמוני היהודים מחבבים אותה יותר מאשר את היידיש - אבל קשה ללמדה, ונשארה אפוא היידיש. סיכם ביאליק: העברית והיידיש אינן נלחמות זו בזו; תיבש כל יד הרוצה לפגוע בשפה המסייעת לקיום האומה [היידיש] - אולם תיבש היד הרוצה לסלק את העברית. אכן, העברית נעשתה בארץ ישראל שפה מדוברת, וכן יש להפיץ בגולה את הדיבור העברי – אך אין לפגוע ביידיש.
