דבר הניצולים

30 קילו!ישבתי בערב שבת עם אהוביי ואוהביי, ליד שולחן ערוך  בכל טוב, ולפתע היכה בי הזיכרון.30 קילו.זה מה שהתירו לנו הגרמנים הנאצים לקחת אִתנו מהבית בו גרנו כל השנים.הייתה זו יריית הפתיחה לגורלה של משפחה יהודייה אחת בשואה.

אני רוזה בלוך, ילידת קובנה שבליטא. עומדת כאן לפניכם כנציגת הניצולים, מלאת התרגשות.שרדתי בדרך נס את איימי השואה, אך על משפחתי, בני קהילתי ועמי, לא שפר הגורל.

אני,  נעמי קאסוטו, ילידת שטרסבורג, בת 81, שורדת שואה, מספרת לכם מהבזקי זיכרונותיי מתקופת השואה.הייתי ילדה בת 5, חיינו תחת משטר וישי בדרום צרפת.אני זוכרת פחד,אני זוכרת את הפנים האדומות של האיכרים,אני זוכרת רגעים של רעב ודריכות שלא להיתפס.אני גם זוכרת את הטבע, את הירוק,הייתי מחפשת תמיד עלה תלתן עם ארבעה עלים, כי כילדה האמנתי שכאשר אמצא...

שמי ציפורה גְרַנַט לבית גרשנפיש, בת 87, עומדת פה לפניכם ומאוד מתגעגעת להורי שנספו באושוויץ.מוזר אולי לחשוב שאני, בגילי, מתגעגעת לאבא ואמא שלי, אבל בתמצית, זה סיפור השואה שלי.לפני המלחמה הייתי חלק ממשפחה מאושרת שחיה בצרפת – אבא, אמא, וארבעה ילדים. אני הבכורה מביניהם. גדלתי בבית מלא חום ואהבה. בית דל בנכסים, אך היה זה בית יהודי חם. זיכרון...

 שמי צפורה נהיר. נולדתי בשנת 1930 בפולין, בעירה Hrubieszów.
היינו משפחה קטנה, הורי משה אברהם שטכר ומאריים שיינדל שטכר לבית ויינשטיין, אחותי שרה ואני, פייגלה. סביבנו היתה משפחה גדולה, סבים וסבתות דודים ובני דודים רבים.ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה. צעד אחרי צעד חווינו את כל שלבי הכיבוש. לצערי אני בוגרת כל שלבי השיטה הגרמנית; בנוסף לתקופה במחבוא...

ביולי 1944 כשהגעתי לאושוויץ, ללאגר C , היו בו כ-30,000 נשים יהודיות. בסוף אוקטובר 44 נשארו רק כ-500 נשים ששרדו את הסלקציות של מנגלה. אלה היו כשירות לעבודה.באחד הבלוקים האלה נותרנו, בת דודתי ואני. קודם לכן היינו שלוש, עם אחותי הקטנה אלווירה. אך ד"ר מנגלה הפריד ביננו בסלקציה בגדולה בערב ראש השנה ושלח אותה ממני ומן העולם.שתינו – בת דודתי אטה...

אני זהבה רוט לבית ברודמן, הניצולה והשורדת היחידה ממשפחתי.הדברים שאומר בפניכם היום, מייצגים ודאי רבבות ילדים כמוני שנעקרו מסביבתם המשפחתית המגינה והאוהבת, הושלכו לסביבה עוינת והפכו לילדים של "אף אחד".בשנת 1942, היינו בגטו בוכניה, הורי - משה וחנה ברודמן ואחי בן ציון, מוקפים בדודים ובני דודים וכן סבא  וסבתא. על אף שנעקרתי ממשפחתי...

כל ילד יודע מתי הוא נולד. מי הם אביו ואמו. מהו שם משפחתו. זכות זו נלקחה ממני. זה בתמצית סיפור חיי. ילדות תחת זהות אבודה.במשך השנים הצלחתי לאסוף מעט מידע על הביוגרפיה שלי וּתְמוּנַת חיי נִרְאֵית כמו פאזל עם מעט מאד חלקים.נולדתי בִּלְבוֹב ב-1941 וּשְׁמִי הוא כנראה אנה פינקלשטיין. זמן קצר לאחר כיבוש לבוב על ידי הנאצים הוריי הבריחו אותי מהגטו....

70   שנה.אפריל 1944, גטו קובנה, ליטא. בבגדים מוסווים הצטרפתי, ילד בן כ-11, לבריגדה של אמא, החוצה את הנהר בדרכה לעבודה. נצטוויתי על ידה שבהגיענו לחוף השני, כמו אשת לוט, לא להביט אחורה. ללכת קדימה לעבר הגבעות. אישה תמתין לי שם. כמשה בתיבה שוּלחתי על ידי אמי, המשוררת לאה גרינשטיין אל חוף החיים. היא נתנה לי חיים פעמיים, ואת שלה לא הִ שכילה...

אני מדברת הערב בשמם של כל אלה, אשר לא יכלו להגיע לזמן ולמקום הזה. אלה, שעברו את כל הייסורים וזעקתם נקטעה בְּאִיבָּה. אלה, שכתבו בדמם בתוך הקרונות: "בקשו נקמה על חיינו שאבדו." אלה שנרצחו, אך שתיקת היערות בטרבלינקה, פונאר ובאבי-יאר אפפה אותם ותזעק לדורות. הייתי בין האחרונים שנשארו בגטו ורשה. חברה בתנועת נוער ציונית. חששות כבדים...

אני יליד קובנה אשר בליטא, שיהודיה נפלו קרבן בידי הנאצים ובידי הליטאים, איתם חיו ביחד משך מאות בשנים.כאשר כבשו הסובייטים את ליטא, שנה לפני הפלישה הנאצית, הם פיזרו את הארגונים היהודיים, סגרו את העיתונות היהודית, השליכו לכלא את רוב המנהיגים הציונים, והגלו לסיביר אלפי יהודים. במקביל ברחו קציני צבא ליטאים לברלין, וכאשר החלה הפלישה הנאצית,...

מכובדי, חברי שרידי השואה, קהל נכבד, בהתכנסותנו מדי שנה כאן בהר הזיכרון בירושלים, כדי להתייחד עם זכרם של יקירנו קורבנות השואה, ולהעלות על נס את גבורתם של המורדים בגטאות, ביערות ובמחנות ההשמדה - עלינו להצהיר בקול רם בפני עולם ומלואו - "מיר זיינען דא" - "אנחנו פה".עם סיום מלחמת העולם השניה, השתעשענו, בתקוות וציפיות באשר לעמי העולם,...

65 שנים עברו מאז שוחררתי ממחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.בספטמבר 1943 נכנסו הגרמנים לפיומה, עירי שבאיטליה. וינצ'נזו טאמביני, חסיד אומות העולם, סייע לנו להסתתר. חששנו מפני הלשנה, ניסינו לברוח לשוויץ, ונתפסנו. במאי 1944 הועברנו למחנה פוסולי די קרפה וגורשנו לאושוויץ. נדחסנו 80 איש ללא אוויר, מזון או מים בקרון בהמות נעול. אחרי שבעה ימים הגענו,...

הסלקציה הראשונה היתה כבר לפני 3,400 שנה. "הבה נתחכמה לו", אומר פרעה, "פן ירבו". המסקנה היתה: כל הבן הילוד - היאורה תשליכוהו, וכל הבת - תחיון. תינוק בן שלושה חודשים. ילד השואה הראשון, משה, עדיין אין לו את השם משה, נמצא בתיבת הגומא ביאור וחסידת אומות העולם הראשונה, בת פרעה, פותחת את התיבה. שימו לב למילים: "ותפתח ותראהו את הילד...

בחורף 1949 שוחררנו ע"י הצבא האדום. מבסיס הפרטיזנים הפולנים ב"פנסקה-דולינה" מיהרתי לעירי לוצק. כיתתי רגלי ברחובות העיר, אולי אמצא יהודי. לוצק העיר היהודית - ללא יהודים. בשביל מה נשארתי בחיים? באחד הרגעים הקשים, כשעברתי על גשר נהר סטיר, פרצתי בריצת אמוק כדי לגבור על יצר המוות שאחז בי. מצאתי את אחותי מסתתרת בעלית גג של משפחה פולנית....

נכבדיי,הייתי שם ואני מדבר כאן כפליט השואה. כולנו פליטי השואה. גם אלה שלא היו שם. גם אלה שעוד לא נולדו אז. כל אדם באשר הוא אדם, הנו פליט השואה.האנושות ראתה רצח עמים מקדמת דנא. גם אחרי השואה היינו עדים לרצח עם בביאפרה, בקמבודיה, ברואנדה ועלינו להרים קול זעקה נגד רצח העם המתבצע בימים אלה בדרפור שבסודן והעול ם יושב בחיבוק ידיים ושולח כמה שקי...

לא היה בדברי הימים שאדם נדון למות משום שנולד. מתוך חיים של אהבה נולד אדם – האדם היהודי, שאהב את החיים. כך העידה אסתר שרול במכתב שהשאירה:אחיות ואחים יקרים, כמה קשה להיפרד מן החיים היפים. אתם הנשארים לעולם, אל תשכחו את רחוב היהודים, הקטן והחף מפשע שלנו.וכן יוטה הקטנה, בת ה 10- , כותבת לאביה:אני נפרדת ממך לפני מותי. אנו מאד רוצים לחיות, אבל...

לפני שישים שנה, בארבעה במאי 1945, הייתי אסיר במחנה הריכוז מאוטהאוזן-אבנזה. זו היתה כמעט התחנה האחרונה שלי, אחרי חמש שנים וחצי שבהן הייתי בגטו לודז', באושוויץ, בגרוס רוזן ובצעדת המוות למאוטהאוזן משקלי היה שלושים ושניים קילוגרם והייתי קרוב למוות פיזי ונפשי. במצב דומה היו רוב אסירי מחנות הריכוז. באחד במאי הביאו הגרמנים חומר נפץ למכרות...

אני ניצולת שואה, אני שרדתי. משפחתי, אבי, אמי, אחותי, דודים ודודות לא חזרו.נשארתי לבד.היום אני סבתא מאושרת. לבעלי ולי שני בנים, שישה נכדים, ששניים מהם משרתים ביחידות קרביות. משפחה זו היא הבסיס של הדור החדש אשר מבטיח המשכיות והתחדשות של משפחתנו אשר נספתה כולה בשואה.כיום אני, כמו ניצולים רבים, נותנת עדות בבתי ספר, בצבא ובכל מקום שמוכנים לשמוע...

לפני שישים שנה, בערב פסח תש"ג, 19 באפריל 1943 , פקדו שליחי הארגון היהודי הלוחם את בתי הגטו בורשה ובישרו לאחרונים ששרדו משני הגרושים הקודמים, כי כוחות משטרה חמושים מקיפים את החומה ועם בוקר יתחיל הגירוש הסופי של עשרות האלפים היהודים הנותרים.זאת הייתה כנראה הפעם הראשונה בגטו כלשהו, שיהודים ידעו מראש על הזמן והגורל הצפוי להם. מאות לוחמים...

ברצוני לדבר על שמות – לא בשם הניצולים, שכל אחד מהם יכול להשמיע את קולו, אלא בשם המתים, אף שלא הסמיכו אותי לכך. קודם כל על שם אותו יום, שבפתחו נאספנו כאן: "יום השואה והגבורה", שהוענק לו בימי הילדות של מדינת ישראל, כאילו אלה שני דברים נפרדים, שואת ששת המיליונים הנרצחים מכאן וגבורת האוחזים בנשק, המורדים, הפרטיזנים. מכאן – ולא היא,...