לפעמים כשאני עצוב ובעיקר מתגעגע לאמי ואבי, אני מאזין לשירים בשפת ילדותי - יידיש.
אני יכול לעצום עיניים ולהיזכר בשירת החזן בעת תפילת "כל נדרי" בבית הכנסת, בריח חלת השבת שאמי אפתה, בטעמה של לחמנייה מרוחה בשומן אווז, שכה אהבתי, בחברי לחדר, בו למדנו "קָמַץ אלף אָה". הייתי חלק ממשפחה, מקהילה יהודית שחיה בנחת, לצד שכניה הצ'כים. הקהילה הושיטה יד ועזרה לכל נזקק, חינכה את ילדיה לשמירת תורה ומצוות והאמינה שהגאולה תבוא רק עם ביאת המשיח.