• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 18:00-8:30

יום ה': 20:00-8:30*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-8:30

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

שירים במחנות

"מצד אחד שרנו, ומצד שמאל היה הקרמטוריום"

  1. משה פראגר, מן המיצר קראתי – שירי הגיטאות, מחנות העבדות, חצרות המוות, הפרטיזנים, הנקם והקרב, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ט, עמ' ט'.
  2.  Gilbert Shirli, Music in the Holocaust, Confronting Life in the Nazi Ghettos and Camps, Oxford 2005, p.198
  3. שם.
  4. דב פרייברג, שריד מסוביבור, הוצאת המחבר, רמלה 1988, עמ' 50.
  5.  Shlomo Venezia, Albin Michel, Sonderkommando, Dans l'enfer des chambres à gaz, Paris 2007, pp. 118-119
  6. חיה אוסטרובר, ההומור כמנגנון הגנה בשואה, חיבור לשם קבלת התואר ד"ר לפילוסופיה, תל אביב 2000, נספחים, עמ' 56.
  7. מהסרט Musica Concentrationaria, Ermanno Felli, Italy 2007 (ארננו פלי, מוסיקה במחנות).
  8. מתוך ריאיון ל"קול ישראל".
  9. כשהנשמה מאירה, עובדיה חממה מארח, תשס"ט, עמ' 17 בחוברת המצורפת לדיסק.
  10. זאב איבינסקי, אחיותי גיבורות הענות, מסה ועדות, בית לוחמי הגטאות, חיפה תשמ"ד, עמ' 77-74.
  11. שושנה ויך שחק, אין בואן סימן! : מחוזות פיוט ומוסיקה של יהודי ספרד, חיפה תשס"ו, עמ' 136.
  12. מהסרט Musica Concentrationaria, Ermanno Felli, Italy 2007 (ארננו פלי, מוסיקה במחנות).
  13. חיה אוסטרבר, ללא הומור היינו מתאבדים, יד ושם, ירושלים תשס"ט, עמ' 163.
  14. שם, עמ' 164.
  15. ארכיון יד ושם, תיק מספר 11948 

מיועד לתלמידי תיכון
משך הפעילות: שעה וחצי
 

שיעור זה עניינו שירים ששרו היהודים במחנות. יסוד מרכזי במחנות היה שלילתה המוחלטת של חירות האסיר. מכיוון שכך, מצבים רבים שבהם שרו אסירים יהודים במחנות היו מצבים שכפו הנאצים. ובכל זאת גם במחנות המשיכו יהודים לשיר מרצונם. שתי תופעות אלו ייבחנו בשיעור זה. 
כיצד אפשר להסביר את קיומה של שירה בצל התופת? במה עוסקים השירים שהושרו במציאות מחרידה זו? באילו מצבים הושרו? מה אפשר ללמוד מהשירים על חיי היהודים במחנות? על שאלות אלו ונוספות ננסה לענות בשיעור זה. 
המבוא דן באופן כללי במקומה של השירה העממית כעדות לתקופת השואה, והחלק הראשון של השיעור יעסוק, באמצעות עדויות, בהתמודדותם של אסירים היהודים שנאלצו לשיר במצוות הנאצים. חלקו השני של השיעור יעסוק באמצעות שירים ועדויות בשירים ששרו יהודים מרצונם במחנות.

 

לגירסת הדפסה לתלמיד

מבוא: דיון – מקומם של שירי עם בתיעוד חיי היהודים בשואה

על השירה העממית בתקופת השואה כותב החוקר משה פראגר:

"השיר העממי נבע ופרץ מכל עבר ומבעד לכל סדק, בכל התנאים ובכל הנסיבות [...] לא היתה אולי אף נקודת-ריכוז אחת של היהודים המעונים תחת עול הנאצים, אשר לא יצרה לה פזמוני-שירה עממיים משלה ולצרכיה."1

  • כיצד אפשר להסביר את התופעה שמשה פראגר מתאר? מה גרם ליהודים לשיר בכל מקום ובכל מצב בתקופה קשה זו?

ההיסטוריונית שירלי גילברט מציעה הסבר למשמעותם של השירים בעבור היהודים בתקופת השואה. קראו את דבריה וענו על השאלה:

"[...] בהיותם מנותקים – הן במישור הרגשי הן במישור הפיזי – חשו הקרבנות שחיוני שמשהו או מישהו יינצל כדי להעיד על מה שקרה: שהשיר שלהם "ממעמקי הגיהינום" יישמע וש"האחים מעבר לים" יבכו את האבדן. במיוחד מפני שהשירים יכלו להיות מועברים בעל פה ממקום למקום, הם נהיו לכלי מתבקש לצורך כך, ולראיה – מילות השיר עצמן מבטאות לעתים את הכוונה הזאת באופן חד-משמעי."2

  • מה הייתה חשיבותם של השירים בעיני היהודים ששרו אותם בשואה, על פי הקטע שקראתם? מדוע, לטענת הכותבת, השירים התאימו לתפקיד זה?

שירי השואה נועדו לשמש עדות ואמצעי הנצחה. הדרך שבה נפוצו השירים – מפה לאוזן – אפשרה להעביר באמצעותם מידע שלא היה אפשר להעביר בדרכים אחרות.

  • מהם מאפייניה הייחודיים של עדות מסוג זה? מה אפשר ללמוד משיר שאי אפשר ללמוד בדרך אחרת? (נסו לחשוב: באילו מצבים אנשים שרים? במה שונה השירה מדיבור?)

השירה קשורה למכלול האירועים והחוויות האנושיות (שמחה, עצב, אהבה, געגועים, תפילה, מלחמה, ילדות, הורות ועוד). שלא כמו בדיבור, בשירה מתווספות המוזיקה והשיתופיות: המוזיקה פועלת במישור הרגשי והחווייתי. השירה יכולה לחבר בין הרבה אנשים באופן פשוט ומהיר, וכך היא יוצרת חוויה קולקטיבית
מכיוון שכך, הייחודיות בסוג זה של עדות היא במידע שהשירים מספקים לנו באשר לתחושות וחוויות שהיו נחלתם של רבים בתקופת השואה (שלא כמו יומן למשל שמשקף חוויה אישית). כמו כן השירה הייתה כלי התמודדות חשוב בעבור היהודים בשואה, ולכן באמצעות השירים אפשר ללמוד על תגובות שונות ומגוונות של היהודים למציאות שנכפתה עליהם.

פתיחה

במבוא עמדנו על תפקידם של השירים בתקופת השואה באופן כללי. בחלק זה נתמקד בתפקידה הייחודי של השירה במחנות.

ההיסטוריונית שירלי גילברט כותבת על מקומה הייחודי של השירה במחנות. קראו את דבריה וענו על השאלות:

"... במיוחד במחנות, שבהם ערוצי התקשורת הרגילים נקטעו או נאסרו, המוזיקה נעשתה מקום לא רשמי לשיתוף ולעיסוק בחוויות [...] בסביבה מבודדת ומנוכרת השירים היו ל"מחסן" עבור פרשנויות משותפות למה שהתרחש... "3

  • מה היה מקומה הייחודי של השירה במחנות, על פי דבריה של גילברט?

השירה היוותה ערוץ תקשורת חלופי בעבור האסירים שלא יכלו לתקשר בדרכים אחרות והפיגה במשהו את תחושת הבדידות והניכור.

בשיעור הקרוב נכיר כמה שירים שהושרו במחנות. באמצעותם ובאמצעות עדויות נבדוק כיצד נוצרו שירים בתוך התוהו ובוהו של המחנה, במה עסקו השירים במציאות זו ומה אפשר ללמוד מהשירים על חיי האסירים היהודים במחנות.

חלק א: שירת אסירים יהודים במחנות בכפייה

בתהליך הדה-הומניזציה במחנות ובמסגרת שיטות ההתעללות שהונהגו בהם, חויבו אסירים פעמים רבות לשיר. בעיני הנאצים שימשה שירת האסירים במחנות כשעשוע, נועדה לדרבן אותם בעת העבודה, להגחיך ולהשפיל אותם ולהוסיף כאב על כאבם. בכל זאת קרה שהאסירים היהודים הצליחו להפוך מצב משפיל ומכאיב זה לאמצעי התמודדות והתרסה. את החיוב לשיר ניצלו כדי להשמיע את קולם ולשיר בצוותא, בשפתם, תכנים שלא יכלו להביע בשום דרך אחרת.
בחלק זה של השיעור ננסה לעמוד על טיבם של מצבים אלו, באמצעות כמה עדויות.

קראו את העדויות, וענו על השאלות שאחריהן:

דב פרייברג, ניצול מחנה ההשמדה סוביבור, מספר:

"[...] אחר-כך פקד עלינו פרנצל [המפקד] לשיר. איש לא פצה פה. פרנצל צעק: "לשיר! לשיר!" איש לא ידע מה לעשות, מה לשיר, איך לשיר, ואז פקד עלינו פרנצל לרוץ, ושוב ענש אותנו במיני תרגילים, החזירנו למקומנו ושוב פקד עלינו לשיר. ואז צעד יהודי אחד לפנים, פנה לעברנו ואמר: "יהודים, שירו!" והתחיל לשיר שיר פולני של רועה צאן. מעטים ידעו את השיר, אך הוא היה פשוט וקל וחוזר על עצמו. תחילה הצטרפו רק מעטים לשירה, אך פרנצל צעק: "כולם לשיר!" והכל הצטרפו, תחילה בחצי פה, אחר-כך בקול רם, שוב ושוב. פרנצל לא ידע שובעה. "לשיר!" צעק עוד ועוד. ושוב יצא היהודים לפנים והתחיל לשיר, הפעם שיר חסידי ידוע לכל: "וטהר לבנו לעבדך באמת"... והכל שרו עד שהגרמני נרגע ושיחרר אותנו."4

שלמה ונציה,יליד סלוניקי וניצול מחנה אושוויץ, מספר:

"מדי פעם בן דודי-יעקב גבאי ואני היינו נלקחים עם עוד מספר אנשים לתגבר את העבודה בקרמטוריום 4 ו-5. אני הייתי מתנדב לתפקיד זה, כדי לפגוש שם את אחי, שעבד שם. "אני זוכר שבדרך – בחזרה מקרמטוריום 4, הגרמני היה מצווה מדי פעם על בן דודי יעקב גבאי לשיר – "יווני - תשיר!" היה פוקד עליו. ליעקב היה קול בריטון יפה, והוא היה מתחיל לשיר שירים פטריוטיים יווניים, שהגרמנים לא יכלו להבינם. אפשר היה לשמוע בכל המחנה שיר שמילותיו היו: "הדגל היווני – אלוהים, כמה שאני אוהב אותו! אמא – לעולם לא אנטוש את המולדת לזרים, אני מעדיף למות!". זה היה כאילו המנצחים היוונים נכנסו פתאום בשערי המחנה. "5

חיים רפאל, יליד סלוניקי וניצול מחנה אושוויץ, מספר:

"בבונה [...] אושוויץ שלוש, זה היה מחנה עבודה [...] יוצאים לדרך נגיד קומנדו של 80 איש [...] היה קאפו שהוא רוצה שאנחנו נלך כמו חיילים, לשיר שירי לכת וללכת שמאל ימין, ועוד שיר ועוד שיר [...] לא היה לנו יותר שירים, כמה שירים יש, שירי לכת ביוון? [...] היה שיר אחד [...] על אנשים שמתלוננים ורוצים כסף, עכשיו עם השירים האלה, עם המנגינה הזו היינו מקללים אותם וכל מיני שטויות – 'אל תדאגו חבר'ה, אנחנו נצא מפה, אתם תראו'. והם היו מבסוטים. ואנחנו שרנו 'שתישרף הלוואי' ביוונית, בספרדית."6

  • מדוע לדעתכם כפו הנאצים על היהודים לשיר?
  • איזו משמעות העניקו היהודים לשירתם, על פי עדויות אלו?

 במצבים המתוארים בעדויות אלו הפכו היהודים את השירים מביטוי של כפיפות והשפלה – התפקיד שהועידו הנאצים לשירת האסירים היהודים – לביטוי של חירות והתנגדות. מעבר להתייחסות כללית זו, יש מקום לבחון עם התלמידים את משמעותה הייחודית של השירה בכל אחת מהעדויות – עמידה רוחנית-דתית; ביטוי לתקווה ושמירה על הזהות במציאות של מחיקת הזהויות הקודמות; התרסה ולגלוג על האויב המדכא ורומס הכבוד.

חלק ב: שירת אסירים יהודים במחנות מבחירה

בחלק הקודם עסקנו בשירה הכפויה במחנות. בחלק זה נעסוק בשירים ששרו האסירים היהודים במחנות מרצונם.

על תופעת השירה במחנות מספרת אסתר רפאל, ניצולת מחנה אושוויץ-בירקנאו. קראו את דבריה וענו על השאלות:

"כשהגענו למחנה ראינו עד כמה זה היה קשה, וחיפשנו רגע שבו [...] נוכל להיכנס פנימה ולשיר קצת [...] מצד אחד שרנו, ומצד שמאל היה הקרמטוריום, שבו שרפו הרבה אנשים. זה לא היה קל!".7

  • במה מהווה השירה לדעתכם ניגוד למציאות במחנה?
  • מה יכול להסביר לדעתכם את הרצון לשיר דווקא במציאות זו?

השירה היא ביטוי של חירות וחופש ומסמלת את ההמשכיות בין העבר להווה ולעתיד. מאפיינים אלו עומדים אל מול המציאות הכובלת במחנות, אל מול שלילת החירות, ויותר מכול אל מול רציחתם של היהודים בתאי הגזים וקטיעת המשכיות החיים של היהודים במחנות.

בחלק זה של השיעור נעמוד על התופעה המתוארת בדבריה של אסתר וננסה למצוא לה הסברים באמצעות האזנה לשירים, דיון במשמעויותיהם וניתוח עדויות.

דַּי, מַסְפִּיק!

האזינו לשיר, קראו את העדויות, וענו על השאלות שאחריהן:

להורדת קובץ השמע.

די, מספיק!

 אידה גרשטיין 
לחן: שיר פולני
תרגום מיידיש: שושנה רצ'ינסקה 
ביצוע: טובה בן צבי

דַּי מַסְפִּיק, דַּי כְּבָר דַּי
רַגְלֵיכֶן צוֹעֲדוֹת עַל הַכְּבִישׁ הַגַּס
וְכָל רֶגַע וַדַּאי
הַמִּצְעָד עַל הַכְּבִישׁ כְּבָר מִזְּמַן נִמְאַס

וּלְאָן שֶׁלֹּא תִּפְנֶה, וְאֶת מִי שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל
הָעוֹלָם אֶת שְׁעָרָיו בִּפְנֵיכֶן סָגַר נַעַל
דַּי מַסְפִּיק, דַּי נִמְאַס
צוֹעֲדוֹת רַגְלֵיכֶן עַל הַכְּבִישׁ הַגַּס

נַעַלְךָ וְרַגְלְךָ
מַשְׁמִיעוֹת אֶת הַקֶּצֶב הַמְּפָרֵךְ
נַעַלְךָ וְרַגְלְךָ
הֵן הָיוּ כְּבָר בּוֹרְחוֹת בְּוַדַּאי הַרְחֵק
אַךְ קְשׁוּרוֹת בַּחֲבָלִים הֵן, קְשׁוּרוֹת בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת
חַיָּבוֹת בַּעַל כָּרְחָן בְּשׁוּרָה יָשָׁר לִצְעֹד
נַעַלְךָ וְרַגְלְךָ
מַשְׁמִיעוֹת אֶת הַקֶּצֶב הַמְּפָרֵךְ

דַּי מַסְפִּיק, דַּי נִמְאַס!
רַגְלֵיכֶן צוֹעֲדוֹת עַל הַכְּבִישׁ הַגַּס
חַיָּבוֹת עוֹד וְעוֹד
עֲיֵפוֹת עַד זוֹב דָּם לְהַמְשִׁיךְ לִצְעֹד
לְמַלֵּא אֶת הַפְּקֻדּוֹת חַיָּבוֹת אַתֶּן כֻּלְּכֶן 
אַךְ יָבוֹא יוֹם יָבוֹא וְתָרוּצוּ כִּרְצוֹנְכֶן
דַּי כְּבָר דַּי, דַּי נִמְאַס!
רַגְלֵיכֶן צוֹעֲדוֹת עַל הַכְּבִישׁ הַגַּס

את השיר כתבה במחנה קרואמו (בגבול גרמניה-פולין לשעבר) אידה גרשטיין – בחורה יהודייה מווילנה שנשלחה למחנה עם קבוצת בנות לעבודות כפייה. האסירות היהודיות היו שרות את השיר בדרכן לעבודה ובחזרתן ממנה. אידה עצמה גוועה מאפיסת כוחות על סף השחרור.

מקבוצת הנשים שעבדו במחנה קרומאו עם אידה, מחברת השיר, שרדו שלוש בלבד. קראו את עדותן:

"כשהגענו לקרומאו היינו כבר באמת דמויות עם... הייתי רוצה לצייר לנוער את הדמויות שהיינו בקרמאו. זה היו סקלטים [שלדים] עם עור, עם עיניים גדולות כל אחת, היינו בערך איזה מאה בנות... הכריחו אותנו לעשות עבודה, שלפי דעתי גבר לא היה עומד בזה [...] נגד טנקים רוסים – זה כבר היה זמן לפני התקרבות של הצבא הרוסי, בגבול הישן בין פולין לגרמניה. ושם העמידו אותנו יום יום – מבוקר השכם, עד הלילה, לחפור תעלות נגד טנקים רוסים [...] היה מזל לאלו שקיבלו את האתים הטובים, אבל קרה שקיבלנו מכשירים לא טובים, אז כאן היתה איזו מן לחימה – לקבל מכשיר טוב. ואני רוצה רק לתאר – זה בדיוק כמו להעמיד נמלה, שהיא תרים טנק על הגב, אני חושבת. כי להעמיד גברות כאלה... בעבודות כאלה, זה לא יאומן, פשוט. אידה [מחברת השיר] עמדה בזה רק לפי דעתי ברצון – לא לעשות צרות לאחותה. אינני מבינה, אין לי תשובות לזה, כי הצד הפיזי היה כל כך ירוד [...] המנגינה הייתה קיימת – מנגינה נפלאה, שעד כמה שזכור או ידוע לי, זה מאיזושהי אופרטה פולנית [...] ".8

"השיר "שוין גענוג" נולד ממש בדרך לעבודה. זה היה במחנה קרומאו, עבדנו אז בחפירות שהתחילו קרוב למחנה והלכו והתרחקו. בסוף נאלצנו ללכת כבר קילומטרים – והיה מאד קשה ללכת. היינו סחוטות מרעב ועבודת פרך [...] החיים והמוות היו בין השאר תלויים בנעליים שהצליחו לעמוד בכל התלאות, הצעדות והריצות מאז יצאנו לדרך [...] בדרך לעבודה צעדנו יחד, והיתה שם בחורה בשם שורה קסלר [...] שורה זמזמה אז את הלחן, שהיה לחן של איזה שיר פולני. למקצב המנגינה הזו רשמה אידה בעיפרון, בבדל העיפרון שהצילה, על נייר שק-מלט, את מילות השיר "שוין גענוג" והשיר נקלט מיד, והושר מאז. "9

  • כיצד באה לידי ביטוי בשיר המציאות המתוארת בעדויות?
  • איזו אווירה משרה המוזיקה? מדוע לדעתכם בחרה אידה להתאים את שירה לסוג כזה של לחן?
  • מדוע לדעתכם השיר "נקלט מיד והושר מאז" בפי האסירות?

השיר מתאר את הצעידה האין-סופית, את הנעליים השחוקות, את התשישות ואת הייאוש שהיו מנת חלקן של האסירות היהודיות שהועסקו בעבודת הפרך במחנה. מוזיקת המארש נועדה להמריץ את האסירות ולאפשר להן, במצב התשוש שבו היו נתונות, לשמור על קצב אחיד של הליכה ולא לוותר ולהפסיק מתוך ייאוש.

"מסלוניקי לאושוויץ"

האזינו לשיר וענו על השאלות:

להורדת קובץ השמע.

מסלוניקי לאושוויץ
מילים: דוד חיים

נְעוּלִים בִּפְנִים שָׁבוּעַ,
בִּקְרוֹן בְּהֵמוֹת דְּחוּסִים, 
יוֹצִיאוּנוּ לִשְׁאֹף רוּחַ
פַּעַם בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים

אִמָּא יְקָרָה, הוֹ אִמָּא
בְּחֶלְקֵךְ נָפְלָה הַזְּכוּת,
בְּמוֹלַדְתֵּךְ לִגְוֹעַ
בְּלִי לִסְבֹּל אֶת הָעֱנוּת

אַבָּא יַקִּירִי, הוֹ אַבָּא
מִי יָכוֹל הָיָה לִצְפּוֹת
כִּי בְּאוֹשְׁוִיץ עִם אָחִיךָ
כֹּה תּוּבַל לַמִּשְׂרָפוֹת?

אָח, אָחוֹת, אַבָּא וְאִמָּא
צְאוּ שָׁמַיִם לְהַרְעִישׁ,
מֵאֲדוֹן עוֹלָם בַּקְּשׁוּ נָא
כִּי רִפְאוּת לִי פֹּה יָחִישׁ
מִגֵּיא מָוֶת יוֹצִיאֵנִי,
עֲלֵיכֶם לוֹמַר קַדִּישׁ.

מתוך זר של שירי עם מפי יהודי ספרד, בהוצאת רננית, המכון למוסיקה יהודית.

את השיר כתב במחנה אושוויץ דוד חיים מסלוניקי. לפי דבריו, אחד מחבריו לשבי היה מוסיקאי, שלפני המלחמה היה מנגן בחתונות בסלוניקי – חבר זה התאים למילות השיר מנגינה, שבמקורה ליוותה שיר חתונה.10

דוד חיים ניצל ועלה לארץ.

  • איזה שם אחר הייתם מציעים לשיר?
  • איזו משמעות מוסיפה לשיר העובדה שהלחן שלו הוא במקורו שיר חתונה?
  • איזה תפקיד מילאו שירים מעין אלו להערכתכם בעבור האסירים היהודים במחנה?

ההתייחסות לשמו של השיר מאפשרת לדון בתכנים המרכזיים שבו. 
יש להניח ששירים מסוג זה סיפקו פורקן כלשהו לתחושות הכאב וחוסר הישע ואפשרות להתמודדות משותפת עם החוויות הקשות שהיו מנת חלקם של היהודים במחנות.

עוד היבטים של תופעת השירה במחנות אפשר למצוא בעדויות שלהלן. קראו אותן וענו על השאלות.

שרה ביאלס-טננברג, ניצולת מחנה גרוס-רוזן:

"כשהייתה לנו ההזדמנות אנחנו שרנו, שירים שביטאו את התשוקה שלנו לחזור הביתה, לראות את סוף המלחמה, את התשוקה של כל האסירים לראות את הבית."11

לילי ריקמן, ניצולת אושוויץ:

"היו כאלה שיכלו לכתוב שירים. אז ביום ראשון, ככה, ביחד, התיישבנו כמה, ואז ישבו וכתבו [...] הרבה שירים. שמו [למנגינות קיימות] מילים אחרות, זה היה עם צ'רלי-קצ'רלי [...] – בקשר לנקניק שקיבלנו, בקשר ללחם שקיבלנו. על זה [חיברו] שירים, ובזה השתתפו כולם. כולם אמרו עוד מילה, ואחרי זה התחלנו לשיר. במקום האוכל זה היה המנה האחרונה. מנה אחרונה – שיר. [...] היו כאלה ששרו ודקלמו, אז גם בדקלומים מפורסמים איזה בית אחד החלפנו אותו לאור מצבנו. איך אנחנו נראים, איך בלי דיאטה רזינו. הבדיחות היו יותר עלינו, הומור עצמי."12

רישה טרייביץ, ניצולת אושוויץ:

"ומה היה שמה עוד טוב, היו שמה בחורים מעיירות קטנות ששרו שירים ביידיש, כאלו שירים מצחיקים, זה מה שאני זכרתי שאמא שלי הייתה שרה. תקוות הרבה לא היו, אז איכשהו זו הייתה הגנה כנראה."13

מלכה כהנא-הוס, ניצולת אושוויץ:

"היה אסור לשיר. פעם אחת בלוק לידינו היו שרים, אז למחרת כל הבלוק הזה הלך לשריפה, כי היה אסור להרים קול [...] פעם אחת אני זוכרת דבר שהיה ביום כיפור: עבדנו בחפירות בחוץ, היה מן נשמה כזאת יהודית בינינו, אמרנו [...] היום זה יום כיפור, אנחנו עובדים פה, אולי מישהו יודע להזכיר משהו? אז אני זוכרת שהזכרתי, שאבא שלי היה בעל תפילה, אז הוא היה חודש לפני זה מתכונן בבית. אז שמעתי שהיה שר, זכרתי את השיר: "שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'", ואז פרץ בכי, כמו בבית התינוקות, והרגשתי באמצע שזה חונק אותי, ולא יכולתי – מרוב בכי, כששרנו את זה."14

נחזור לקטע מעדותה של אסתר רפאל שבו פתחנו:

"[...] מצד אחד שרנו, ומצד שמאל היה הקרמטוריום, שבו שרפו הרבה אנשים. זה לא היה קל!"

קראו קטע נוסף מעדותה של אסתר:

" אנחנו שרנו עבור חברות בעבודה, במשך שלוש דקות. שלוש דקות בהן לא עבדנו. שלוש דקות שם זה היה משהו! כששרים זה נותן הרגשה של להיות חופשי. זה משהו שהאחר לא יכול למנוע ממך. כשאני שרה, אני זאת שאני רוצה להיות."

  • מה ההסבר של אסתר לקיומה של השירה במחנות על אף הקושי שעליו היא מצביעה?
  • אילו הסברים נוספים לכך מספקים השירים והעדויות ששמעתם וקראתם?

אסתר מדברת על תחושת החירות שהשירה מעניקה, תחושה שהנאצים לא יכלו לשלול, ועל היות השירה ביטוי לשמירה על זהותה האישית. בכך טמונה חשיבותה של השירה מבחינתה, וכך אפשר להבין את הבחירה לשיר על אף הדיסוננס הקשה שיצרו מציאות המחנה ומראה המשרפות. השירים והעדויות מעלים הסברים נוספים לקיומה של השירה במציאות זו – השירה היא אמצעי עידוד, מקור הזדהות, אמצעי התמודדות דרך הומור, ביטוי לגעגועים, דרך לשמר משהו מצביון החגים היהודיים במציאות שבה לא היה אפשר לשמרם כהלכה.

"הבט משמים וראה"

הדיון על השיר "הבט משמים וראה" יוביל לסיכום של מכלול המשמעויות של השירה במחנות – עבור האסירים אז ועבורנו כיום.

האזינו לעדותו של דוד פרידמן ולשיר וענו על השאלות: 

להורדת קובץ השמע.

" אני פרידמן דוד, ניצול שואה, עברתי מספר לא מבוטל של מחנות ריכוז והשמדה, ביניהם בירקנאו, אושוויץ, בוכנוואלד, ברגן בלזן, ובודזין. במחנה בודזין, בשנת 1943, בשוכבנו על הדרגשים רעבים, צמאים ורועדים מקור, אחרי יום עבודה מפרך, אחד מהסובלים ששכב לידי התחיל לשיר שיר, וכל אלה ששכבנו לידו הקשבנו, ולאט לאט הצטרפנו אליו – קצת בזמזום, וקצת במילים. אני, שיש לי שמיעה, קלטתי את השיר, וכל השנים השיר הזה מלווה אותי ורודף אחרי, עד שלאט לאט הצלחתי להיזכר במילים."

 להורדת קובץ השמע.

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה

מילים: פרק פ' בתהילים ותפילת תחנון (שחרית ליום חול) 
לחן: לא ידוע 
ביצוע: עובדיה חממה, שולי רנד, דוד פרידמן

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה
אַרְזֵי מֶלֶךְ שִׁבְּרוּ אוֹיְבֵינוּ
כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס בַּגּוֹיִים
וְאָכַלְנוּ מִלֶּחֶם דִּמְעָה
וְנֶחְשַׁבְנוּ כַּצֹּאן לַטֶּבַח
לֹא שָׁכַחְנוּ שִׁמְךָ
אַל נָא תִּשְׁכַּח
רַחֵם סְגֻלָּה אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ
וְנִקְרָא בְּשִׁמְךָ שֵׁם אֶחָד

זָרִים אוֹמְרִים אֵין תּוֹחֶלֶת וְתִקְוָה
חוֹן עַמֶּךָ, יְשׁוּעָתֵנוּ קָרְבָה
חוּסָה נָא בְּרַחֲמֶיךָ, אַל תִּתְּנֵנוּ בְּיַד אַכְזָר
כִּי נִשְׂרַפְנוּ בָּאֵשׁ כְּסוּחָה
שְׁמַע קוֹלֵנוּ וְנִתְחַנַּן, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִשַּׁן
שׁוּב נָא מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ
וְנִקְרָא בְּשִׁמְךָ שֵׁם אֶחָד

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה
אֵיךְ נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה
זְכֹר לַאֲבוֹתֵינוּ נִשְׁבַּעְתָּ
כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם תַּרְבֶּה
אַל תִּטְּשֵׁנוּ בְּיַד אוֹיְבֵינוּ, אַל תִּמְחֶה
מִלְּבַדֶּךָ אֵין לָנוּ גּוֹאֵל
שׁוֹמֵר עַמּוֹ אַל נָא יֹאבַד יִשְׂרָאֵל
רַחֵם סְגֻלָּה אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ,
הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל

כשהנשמה מאירה, עובדיה חממה מארח, תשס"ט
כל הזכויות שמורות לאקו"ם.

על הביצוע המשותף מספרים דוד פרידמן ועובדיה חממה:

"כל השנים הרגשתי שהשיר רודף אותי ורק לפני מספר שנים הצלחתי לשחזר את מילותיו מן התפילה ומאז שרתי את זה במספר טקסים ואירועים, אבל החלום שלי זה שהשיר יזכה לעיבוד יפה כמו של 'אנא בכוח' ושיצליח להגיע ללבבות האנשים".
"קיבלתי על עצמי לעבד בדרכי את השיר. ראיתי בו ניגון אבוד, כמו ניצוץ אבוד שנתגלה ויש להפיצו ברבים... מאותו רגע גמלה ההחלטה בלבי לצאת למסע בעקבות הניגון האבוד שהציל מר דוד פרידמן מהשואה הנוראה. כולי תקווה שהצלחתי להגשים את חלומו של דוד פרידמן, שניצל מן התופת והציל, אחרי יותר משישים שנה, ניגון אבוד שבער בו כל חייו".15

  • איזו משמעות מיוחדת קיבלו לדעתכם מילים עתיקות אלו כשהושרו בפי האסירים היהודים במחנה?
  • "החלום שלי זה שהשיר יזכה לעיבוד יפה [...] ושיצליח להגיע ללבבות האנשים". איזו משמעות חדשה מקבל השיר בביצוע המחודש של ניצול השואה דוד פרידמן עם האמנים עובדיה חממה ושולי רנד?

הדיון במשמעויותיו של השיר בגלגוליו השונים מאפשר לעמוד על חשיבותם של השירים מתקופת השואה בשני רבדים: המשמעות שהייתה לשירים עבור היהודים בתקופת השואה והמקום שיש לשירה זו כיום – בהנצחה ובשימור הזיכרון; שיר שיהודים שרו במחנות, ושגם היום מצליח "להגיע ללבבות האנשים", נוסף על היותו עדות אותנטית לחיי היהודים בשואה, הוא גם אמצעי חשוב להחייאת זיכרונם בקרבנו.