• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

החטיבה העליונה

"העולם אחרי אושוויץ" - מסעו של ניצול בדרכו חזרה לחיים

מיועד לתלמידי החטיבה העליונהמשך הפעילות: שעתייםעשרות שנים מאז הסתיימה מלחמת העולם השנייה ועדיין, על פי רוב, נדחקת שאלת התמודדותם של ניצולי השואה עם חייהם לאחר סיום המלחמה, לטובת עיסוק בשנות המלחמה עצמה. אנו מאמינים שלימוד שלם של השואה לא יכול להתמקד רק בשנים שבהן התרחשה.... לקריאה נוספת

עדים וחינוך – סביבת לימוד

עדים וחינוך" הנו פרויקט ייחודי של יד ושם, שבמסגרתו הופקו סרטים המהווים מסעות אוטוביוגרפיים חינוכיים של ניצולי שואה. הסרטים עוקבים אחר מסעם אל המקומות שבהם עברו את זוועות השואה, ומסתיימים במקומות שבהם מצאו, לאחר החורבן, את הכוחות לשוב ולחזור לחיים. במהלך הצפייה בסרטים אנו... לקריאה נוספת

בין העולמות: מעגלים חברתיים בגטו טרזיינשטט

שלום! בסביבת הלמידה "בין העולמות" אנו מזמינים אתכם להצטרף למסע בעקבות עולמם של הילדים בגטו טרזיינשטט. המסע מבקש להתחקות אחר ההתמודדות של הילדים עם המצוקה, האובדן והכאב בתקופת השואה. באתר מערך שיעור לפעילות עם תלמידי חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. האתר מבוסס על מקצת ממאגר... לקריאה נוספת

משפחה מרומניה בדרכה מהאוניה למעברה בישראל, מרץ 1951

"חיי התחילו מן הסוף... קודם הכרתי את המוות, האימה ורק אחר כך – הַהוֹלָדָה. גדלתי בתוך ההרס, בממלכת השנאה ורק אחר כך ראיתי בניה. [...] חיי התחילו מן הסוף ורק אחר כך חזרו לתחילה. שבתי לתחייה. זה לא היה סתם, לא היה סתם מפני שהטוב – הוא לא פחות חזק מן הרע! וגם בי יש הכוח לא... לקריאה נוספת

שני אחים, פליטים מטרנסניסטריה, אחר מלחמה

מזיכרונותיו של מנחם מאיר: "ביום רביעי ג' בתשרי תש"ח ( 6 באוקטובר 1948 ), בשעות המוקדמות של הבוקר, לאחר שיט של ימים אחדים בים התיכון הסוער, הטילה אניית העולים 'עצמאות' עוגן בנמל חיפה. הדבר היה למחרת ראש השנה. הייתי כחולם. עם שחר עמדתי על סיפון האנייה עם 1,050 עולים נוספים. כולנו התבוננו... לקריאה נוספת

פליטים ישנים במטוס אמריקאי במהלך טיסה אל מחוץ לגרמניה

מתוך עדותה של דורותי פינגר: "בשנות המלחמה איבדתי מה שהיה לילדים אחרים: איבדתי את משפחתי, את ביתי, את החברים שלי, את שנות בית-הספר המאושרות. היה עלי לשכוח שאני גדלה וזקוקה לחינוך. היה עלי ללכת לעבוד ולשכוח מהחיים. [...] חייתי במחנה עקורים בגרמניה, וחלמתי להיות חופשייה בארצות הברית... לקריאה נוספת

כיתה של לימוד משניות לזכר קדושי השואה, במחנה עקורים בגרמניה

קדיש אחרי אביך לא אמרתמצבה על קבר אמך לא הצבתעל קבר אביך אינך יכול להשתטחעל קבר אמך לא תוזיל דמעהנאבדו לך כל קרוביך"שבעה" אחריהם לא ישבת "קריעה" אחריהם לא קרעתמיליונות אחיך בני ישראל נחנקו, נשרפו לאפר[...]התחלת לימוד "משנה יומית" תתקיים בעולם כולו בחגיגות בחג מתן תורה בחג... לקריאה נוספת

נשים וילדים במחנה העקורים פלדאפינג, גרמניה

מזכרונותיה של מרים רז-זונשיין: "הקסרקטין הוא יחידת מגורים ארוכה מאוד, ללא מחיצות או חדרים, שבה כל משפחה או יחיד, מקבלים שטח מוקצב של כמה מטרים, בו עליהם להסתדר. כמחיצות בין דייר לדייר, משמשים סדינים תלויים או שמיכות. אין כל אפשרות לפרטיות, אך באין ברירה אחרת, מתארגנים האנשים... לקריאה נוספת

ילד ישן בין קרונות רכבת בדרך חזרה מבוכנוולד להונגריה

מתוך עדותו של יוסף קליינמן: "היתה רכבת ענקית, שני קטרים משכו אותה, שהתחילה לנסוע לדרום [...] הנסיעה לקחה כמה ימים, והיינו מצופפים [...] איטלקים שחזרו מכל רחבי אירופה. [...] בכל תחנת רכבת היו יורדים איטלקים שחזרו הביתה, שכבר לא היו שנים בבית. כל תושבי העיירות חיכו לרכבת הזאת עם כיבודים,... לקריאה נוספת

פינוי אסירים מהמחנה, 1945, וובלין, גרמניה

מתוך עדותה של אנטוניה רוזנבאום: "יום אחד, בא איזה קפטן ואמר: אנחנו נורא רוצים לעזור לכם, אבל אנחנו לא יכולים, עוד לא נגמרה המלחמה, ואתם מוכרחים ללכת הביתה. ברגע שהוא אמר הביתה, כאילו איזה משהו נפל עליך; מה זה הביתה? איפה הביתה? איפה יש לי בית? למי אני אלך הביתה? התחלתי לצעוק: אין לי... לקריאה נוספת

אסירים ממתינים לפינוי לבית חולים שדה, 1945, וובלין, גרמניה

מתוך עדותו של אלי ויזל: "מעשינו הראשון כאנשים חופשיים היה - התנפלות על אוכל. לא חשבנו אלא על זאת. לא על נקם, לא על הורים, רק על לחם. וגם לאחר שהשבענו את רעבוננו לא חשב איש על נקם. למחרת רצו כמה צעירים אל העיר ויימאר לאסוף תפוחי- אדמה ובגדים [...] שלושה ימים לאחר שחרור בוכנוולד חליתי... לקריאה נוספת

נער במדי אסיר אוכל את ארוחתו הראשונה, בזמן השחרור, מחנה דכאו, גרמניה

מתוך עדותו של אורי חנוך: "אז מה היינו עושים? אז היינו גונבים את הלחם גם אם לא היינו צריכים אותו [...] לא היה אחד שלא היה לו חצי כיכר לחם מתחת לכר. לא רק מפני שהם לא נתנו לנו. אבל לחם זה בטחון. רק לחם, דרך אגב. לא תפוח-אדמה, לא תפוח-עץ ולא אגס. זה לא בטחון. בטחון זה לחם. מדברים על לחם. לא... לקריאה נוספת

שיעור בעברית לילדי מחנה העקורים גאוטינג, גרמניה

"נקלענו לבית הספר בעת הפסקה. המולה נעימה של ילדים וצהלת תלמידים ממלאות את חלל האוויר ומזכירות לנו את שנות הילדות שלנו, כאשר למדנו חשבון והתלוצצנו על חשבון המורים... מאז עברו עלינו סבל ונדודים, אבדות וטרגדיות. ילדי בלזן נראים לי רציניים יותר מהתלמידים בימי נעורי. התלאות... לקריאה נוספת

יהודים ניצולים עולים על משאית בדרכם לארץ ישראל, במסגרת מבצע של תנועת 'הבריחה', לאחר המלחמה.

מתוך עדותה של מרים וייכסלפיש: "היה ברור לנו לכולנו שפולניה זה לא מקום בשבילנו. בכל מקום נשפך דם יהודי. אז נודע לנו על האפשרות לעזוב את פולין ולהגיע לצ'כוסלובקיה. ארזנו את החבילות שלנו; לקחנו את הילדה שהיתה בחיתולים ובשעה 12 בלילה הגיע בעלי מגודל זקן, כדי שלא יכירו אותו... התחלנו... לקריאה נוספת

ניצול יושב על תרמיל, 1945, מחנה דכאו, גרמניה

מתוך עדותה של אווה בראון: "בשעה ששמחתי על החופש, גם שרר בלבי פחד גדול. מה אנו עתידים למצוא? אנחנו שרדנו, ועלינו לשוב אל חיק הציוויליזציה, אך כיצד מתנהגים בעולם נורמאלי? היינו שתי נערות צעירות חסרות כל. מי ידאג לנו? מה נעשה? שררה התרוממות רוח, אך הרגשות היו מעורבים. היינו נפחדים.... לקריאה נוספת

שתי ניצולות במחנה, לאחר השחרור, אפריל 1945, מחנה ברגן בלזן, גרמניה

מתוך זיכרונותיה של הלן בורקו: "ואז היתה הבדידות גוברת עלי שבעתיים. חייתי כבר בין יהודים, אך נדמה היה כי כל אחד מאתנו כאן, [...] בודד לנפשו - בדידות שבקולקטיב. בלילות הייתי שוכבת על המצע הקשה, [...] מתעטפת בשמיכות ולא יכולה לעצום עין. ההרהורים היו רודפים זה את זה: עברי, בית אבא, עיירתי... לקריאה נוספת

חייל בריטי מדבר עם אסיר במחנה, בזמן השחרור בברגן בלזן, גרמניה

מתוך עדותו של פרימו לוי, נולד ב-1919, בטורינו, איטליה, ומת ב-1987, סופר וכימאי, היה אסיר בבונה-מונוביץ, אושוויץ: "היו אלה ארבעה חיילים צעירים רכובים על סוסים, שהתקדמו דרוכים לאורך הדרך שגבלה במחנה, חובקים תת מקלעים. כשהגיעו לגדרות נעצרו להביט והחליפו ביניהם מילים קצרות ומבוישות. הם... לקריאה נוספת

ניצול ליד סיר תפוחי אדמה, אפריל 1945, נורדהאוזן, גרמניה

מתוך עדותה של מרים עקביא, נולדה בקרקוב בשנת 1927, ניצולת מחנות פלאשוב ואושוויץ, עלתה ארצה בשנת 1946: "חשבתי שאני צריכה להיות שמחה, הרגשתי דמעות, אבל ידעתי שאני צריכה לשמוח. התחלתי לבכות כל הזמן, חשבתי מה כבר נשאר לי".(מרים עקביא, ארכיון יד ושם, חטיבה O.3 , V.T/4543) מתוך עדותו של יצחק אנטק... לקריאה נוספת