מהקדיש הפרטי לקדיש הכללי: הרב ד"ר יואל בן-נון וחנן בן ארי בערב הגות לציוּן עשרה בטבת

כמדי שנה, נערך ביד ושם ערב הגות לציון העשרה בטבת- יום הקדיש הכללי, המהווה יום אזכרה לנספים בשואה שיום מותם לא נודע. האירוע נערך אור לט' בטבת, 16/12/18, בהשתתפות הרב ד"ר יואל בן-נון, איש חינוך ופרשן תנ"ך, מוסר והלכה. כמו כן הופיע באירוע הזמר והיוצר חנן בן ארי. והנחה את הערב מנהל יחסים בינלאומיים וקשרי ממשל ביד ושם.

בהרצאתו התייחס בן-נון לשני ממדים בזיכרון השואה, אותם כינה "הקדיש הפרטי" ו"הקדיש הכללי": סיפור האובדן הפרטי של משפחתו בשואה מחד, וההתמודדות עם האובדן הקולקטיבי של העם היהודי על רקע האמונה היהודית מאידך. במהלך הרצאתו שיתף הרב ד"ר בן-נון את הקהל בתמונות אישיוֹת של קרוביו שנרצחו, וסיפר על חוויותיו כבן הדור השני.

"אני נרגש לעמוד כאן, בהר הזיכרון בירושלים, ולומר דברים על 'הקדיש הפרטי' שבתוכו גדלתי, עד 'לקדיש הכללי', שבתוכו כולנו חיים", אמר בן-נון. "נולדתי שלוש שנים אחרי שסבי יואל פישר הי"ד נרצח במזרח גליציה, ביום חיסול הגטו ברוהאטין. אני קרוי על שמו. גדלתי בחיפה על התמונה הזאת – סבא, סבתא ודודה. אני דור שני להורים שניצלו והצילו ברגע האחרון. ככה גדלתי, בין 'הקדיש הפרטי' של הוריי, לבין 'הקדיש הפרטי' של הורֵי אשתי".

עוד בהרצאתו ערך בן-נון עיוּן מרתק בקטעים שכתבו שלושה ניצולי שואה, המבטאים דרכי התמודדות שונות עם האסון: הרב יהודה עמיטל, אבא קובנר ואיתמר יעוז קסט. "שלושה ניצולים, שלוש תשובות, אמת אחת: לנוכח השואה, האמונה היהודית שבה להיות 'אמונה קיומית'", טען בן-נון, "אמונה שהיפוכה לא כפירה, אלא חידלון וייאוש, כמו באמונה המקראית". הקטעים והעיון בם מובאים בספרו של הרב, "נס קיבוץ גלויות".

"סבא וסבתא שלי עלו לארץ מהונגריה", סיפר בהמשך בן ארי. "הם ברחו ממש רגע לפני. אבא של סבתא שלי אמר: 'יבואו להרוג אותנו!'. אנשים קראו לו משוגע. סבא שלי- סבא משה, היה מאוהב בסבתא שלי, אז הוא הלך איתה. כל המשפחה שלו נספתה שם. אין יום שאני לא מתגעגע אליו ונזכר בו".

האירוע נערך באולם ע"ש אדמונד ספרא, בבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה, ביד ושם, בנוכחות של כ-300 משתתפים.