"תמיד אחכה לך, באשר אהיה. הזיכרון שלי תמיד יהיה איתך, בכל צורה שהיא...
אני לא מאמין במוות – בגלל שהחיים שלי מתנהלים באהבה...
אך במלחמות – גורל האנשים לא בידם...
אנחנו לא ניפרד – לא בחיים ולא במוות...
ספרי לילדים תמיד, שאבא שלהם אהב אותם כל כך, כמו שרק אבא יכול לאהוב את ילדיו..."
כך כתב קונרד עמנואל הירש, במעין צוואה שהשאיר לאשתו אדית ולילדיו בינואר 1940. את הדברים כתב הירש במהלך שירותו בלגיון הזרים הצרפתי באלג'יר בכתב יד, על פתק, למקרה שלא יחזור.
לבסוף הירש חזר מאלג'יר ופגש שוב באשתו ובתו בסן גוטייה בדרום צרפת. שנתיים לאחר מכן גורש וכתב לאשתו באיגרת "אנחנו נוסעים ליעד בלתי ידוע. שמרי על אומץ ותקווה". האיגרת והצוואה הן חלק מאוסף מסמכים ותצלומים שנמסרו למשמרת בארכיון יד ושם על ידי בתו של הירש, מרים רוזן (הירש). האוסף מציג תכתובות, מסמכים ותצלומים המלווים את ילדותה של רוזן בדרום צרפת ואת חייה בבית ילדים לאחר המלחמה, מספר את סיפורה של ילדה שגדלה בצל הפצצות, בתנאי מנוסה ופליטות, במסתור ובזהות בדויה ואת התושייה של הוריה.
מרים הירש (הלגה מרים איבון), נולדה בפריס ב-1934. שמה המשולש מבטא לדבריה שלוש תקופות: התקופה הגרמנית, התקופה הצרפתית והתקופה הארצישראלית.
עם עליית הנאצים לשלטון נערכים קונרד עמנואל ואדית הירש להגירה. השניים עוברים 'הסבה מקצועית' ורוכשים מיומנויות שאמורות, להערכתם, לאפשר להם להיקלט ביעדי הגירה שונים: האב - כצלם, האם - בייצור שוקולדים. הם בוחרים להגר לצרפת ומשתקעים בפריס. האב מתבסס בתחומו ומתמחה בצילום ילדים בקרב החוגים המבוססים בעיר. בתקופה זו נולדים שני ילדיהם: מרים ורנה פייר מרדכי. הירש מרבה לצלם את ילדיו בסוף יום העבודה ועל כן כולל האוסף תצלומים רבים המציגים תקופה מאושרת מבחינת מרים.
במהלך שנות ה-30, עם הרחבת הגזרות על יהודי גרמניה מתפזרת משפחת הירש המורחבת, כשחלקה עולים לארץ ישראל. עם פרוץ המלחמה סבתה של מרים - קלרה ליינס, נשארה בברלין. מהתכתובות באוסף ניתן ללמוד כי הירש, בתה של ליינס, ניסתה להביא את אימה לצרפת, באמצעות הצלב האדום, אך מאמציה עלו בתוהו. ליינס גורשה לטרזינשטט, ומשם למיידאנק, שם נרצחה ב-1942
עם פלישת הגרמנים לצרפת, הירש שהתה לבדה עם ילדיה בפריס, בזמן שבעלה משרת באלג'יר כחייל בלגיון הזרים. עם הבנת המתרחש הירש שכרה רכב ונהג ונמלטה עם ילדיה דרומה, עם זרם הפליטים, תחת הפצצות הגרמנים. בדרכם, התגברו ההפצצות והם נאלצו לעצור. הירש קראה לילדיה להשתטח ולהתפלל עימה בצרפתית ובגרמנית, שכן האמינה כי זה הסוף. בתום ההפצצות רוב הסובבים אותם נמצאו מתים.
הירש וילדיה התקבלו כפליטים בעיירה סן גוטייה, שם הצטרף אליהם אב המשפחה, עם שובו מאלג'יר. תנאי המחיה של המשפחה היו קשים. יחד עם זאת, רוזן זוכרת רגעי אושר רבים מתקופה זו עם אביה כמו רכיבה על אופנים להשגת תוצרת חקלאית או הסברים של אביה על כוכבי השמיים. באותו זמן השיג הירש עבודה בתיקון הכבישים שנפגעו בהפצצות ואירגן לו ולמשפחתו משק מאולתר.
בפברואר 1943, הגיעו שוטרים מקומיים ועצרו את הירש במטרה להעבירו למחנה עבודה. הירש הלך איתם, למרות הפצרותיה של אישתו, ועל אף שניתנה לו, להבנתן של רוזן ואימה, הזדמנות להימלט. הירש הועבר למחנה גירס ושמר על קשר עם משפחתו באמצעות מכתבים. כעבור חודש, במרס, גורש לדראנסי. לאחר המלחמה גילתה הירש מה הוא אותו יעד בלתי ידוע אליו התייחס הירש באיגרתו האחרונה: מיידאנק – שם נרצח.
לאחר מעצרו של בעלה, פעלה הירש במהירות: ארגנה מסתור לילדיה והשיגה לעצמה ניירות מזויפים. הילדים התגוררו במשך כשנה וחצי בביתה של סוזאן מורן-בארון, שהוכרה כחסידת אומות העולם, בחווה בסן גוטייה. מורן-בארון הייתה מסורה לילדים ורוזן זוכרת אותה ואת החוויה הכפרית בחום- זוכרת את אחיה משחק עם ארנבים בחצר ועוד. בשלב מסוים, כשחששה לאובדן זהותם כיהודים, שלחה הירש את גיסה לאסוף את הילדים ולהעביר אותם אליה- לליון, שם שהתה. הפרידה ממורן-בארון הייתה קשה לילדים.
משפחת הירש, או בשמה הבדוי- מרטין, שהתה בדסין בזמן השחרור. בשלב זה עברו הירש ושני ילדיה לבית ילדים יהודי באירונדל, בניהולו של הזוג סמואל. הירש הועסקה במקום כמדריכה וסייעה בהכנת החניכות והחניכים, רובם יתומים פולנים, לעלייה לארץ. האוסף כולל תמונות רבות, שירים וכתבים בספר זיכרונות המתארים את החיים באירונדל ואת הזוג סמואל.
במרץ 1948 הגיעה המשפחה לארץ ישראל על ה"סירניה". מרים נישאה לשמואל רוזן ולבנם הבכור קראו עמנואל, על שם אביה.
פרויקט "לאסוף את השברים" הינו מבצע לאומי לאיסוף ותיעוד פריטים מתקופת השואה. במסגרת הפרויקט יגיעו נציגי יד ושם למרכזי הערים לימי איסוף מרוכזים. באם יש בידכם מסמכים, תצלומים, חפצים או כל פריט מתקופת השואה, הנכם מוזמנים להגיע לימי האיסוף ולמסור את הפריט וסיפורו ליד ושם על מנת שיעבור הליך שימור כנדרש ויישמר לדורות הבאים. לתיאום מסירה, שלא במסגרת ימי האיסוף המרוכזים, ניתן ליצור קשר בטלפון 02-6443888 או collect@yadvashem.org.il
