בימים הראשונים לקיום הגטו הוקמה ברחוב סטראשון 6 ספריה ציבורית במקום בו היתה ספריית "מפיצי השכלה" ובה כ-45,000 ספרים. בספריה היו רשומים 2,500 קוראים. בקיץ 1942 ביקרו באולם הקריאה כ-5,000 איש בחודש. גם במוסדות החינוך ובמועדון הנוער הוקמו ספריות קטנות.
אברהם ופרידה סוצקבר. וילנה, 1944.
אברהם ופרידה ברחו בספטמבר 1943 מגטו וילנה וחברו לפרטיזנים ביערות נארוץ'. לאחר השחרור חזרו לווילנה. על השולחן מסמכים, כתבי יד ועוד, שהוטמנו מחוץ לגטו ושרדו.
יד ושם, ארכיון התצלומים 2074/95
מודעה על האירוע התרבותי "100,000 ספרים בגטו". מסיבה לרגל השאלת הספר ה-100,000 בספריית הגטו. במודעה מצוין כי בערב החגיגי ישתתפו גם שחקנים מקבוצת התאטרון של הגטו.
יד ושם, ארכיון התצלומים, 1796/3
וילנה בתקופת השואה: חיי התרבות בגטו
ב-27 בנובמבר 1941, עם תום האקציות ההמוניות, פרסם יו"ר היודנראט אנטול פריד צו על שמירת אוצרות התרבות בגטו. אנשי הגטו חויבו לדווח על חפצי אמנות, תשמישי קדושה, ציורים ופסלים ולרכז אותם בספריה. הגרמנים הרשו לפריד להכניס לספריית הגטו ספרים מבניין ייוו"א שנשאר מחוץ לגטו.
את הספריה ניהל איש הבונד הרמן קרוק. בספריה היו גם ארכיון שבו נאסף חומר על הגטו ומדור לפעילות מדעית בראשו עמד . בארכיון הגטו נאספו אלפי מסמכים, ביניהם פקודות של הממשל הגרמני, הוראות מִנהל הגטו והמשטרה היהודית וכן עדויות של ניצולים מפונאר. בתחילת 1942 הקים גנס צוות לכתיבת קורות הגטו.
זליג קלמנוביץ'
זליג הירש קלמנוביץ', חוקר תרבות היידיש, נולד ב-1881 בלטביה. הוא התמחה בבלשנות שמית ופעל בחקר השפה והספרות היידית ובהפצתה. עם הקמת ייוו"א היה קלמנוביץ' חבר הוועד המנהל וערך את כתב העת של המוסד, "ייוו"א בלעטער", מראשיתו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופת הגטו הועסק במטה רוזנברג. בתקופת השואה התקרב לחוגים דתיים והחל לקיים מצוות, אם כי לא נטש את תרבות ההשכלה. הוא תמך בראש היודנרט יעקב גנס והתנגד לתנועת המרד, אשר לדעתו סיכנה את הגטו. בסוף ספטמבר 1943 נשלח מהגטו למחנות באסטוניה ושם נרצח. קלמנוביץ' הותיר אחריו רשימות מתקופת השואה שיצאו לאור.
ספרית הגטו עליה מפקחת מחלקת התרבות קיימה היום טקס בתיאטרון הגטו כדי לציין את השאלת הספר ה-100,000. החגיגה נעשתה בהדר ועשתה רושם רב על הידישיסטים וחוגי התרבות בכלל.
מלבד החגיגה נערכה תצוגה של ספרים מחנות הספרים בגטו. דלפק התצוגה האמנותי הראה שלמרות כל הכאב והייסורים, ולמרות מצבו הקשה של הגטו, לב תרבותי פועם בקרבו.
הערמאן קרוק, טאגבוך פון ווילנער געטא, ע' 418 [13 בדצמבר 1942. מיידיש: יונה קובו]
היום היתה בגיטו חגיגה - הספר המושאל ה-100,000 בספריית הגיטו. באולם התיאטרון היתה היום חגיגה. הלכנו - מהלימודים... היתה תכנית אמנותית. הנואמים ניתחו את הקורא של הגטו. מאות אנשים קוראים בגטו. קריאת הספרים בגטו היא בשבילי התענוג הגדול ביותר. הספר קושר אותנו אל החופש, הספר קושר אותנו אל העולם. הספר המושאל המאה אלף הוא הישג גדול לגטו, והגטו רשאי להתגאות בכך.
אנשי המטה של אלפרד רוזנברג הביאו לבניין ייוו"א בווילנה את החומר והספריות ששדדו, בעיקר בנושאי יהדות וקומוניזם. במקום עבדו כ-40 יהודים, רובם אנשי אינטליגנציה וכמה מחברי ה-פ. פ. או, ביניהם אברהם סוצקבר ושמרקה קצ'רגינסקי. תפקידם היה למיין את החומר, לערוך סקירות מדעיות ולהכין את החומר למשלוח. ליהודים כאב על גווילי התורה שהפכו לחומר גלם למגפיים ועל סדר העופרת של דפוס ראם שהותך. הם הבריחו לגטו כתבי יד, תעודות ותמונות בעלות ערך והחביאו אותם בשטח הגטו. חלק מהחומר הוחבא מחוץ לגטו אצל אונה שימיטה ואחרים. עובדי ייוו"א נקראו בגטו "פאפיר בריגדע" (בריגדת הנייר).
הירשמו לקבלת מידע ועדכונים מיד ושם:
הפניה לאתר החדש
החדשות הטובות הן שאתר עבר לאחרונה שידרוג משמעותי
החדשות הפחות טובות הן שבעקבות השדרוג אנחנו מעבירים אותך לדף חדש שאנו מקווים שתמצאו בו שימוש
