חיי היומיום בגטו וילנה

רצח יהודי וילנה נפסק זמנית בדצמבר 1941 והחלה . עד חיסול הגטו בספטמבר 1943 נרצחו מעטים מ-20,000 יהודי הגטו, בעיקר חולים וקשישים. בגטו הוקמו מוסדות סעד, חינוך, בריאות ותרבות. ביולי 1942 מינו הגרמנים את מפקד המשטרה יעקב גנס כשליט יחיד בגטו וחברי היודנראט עבדו תחתיו במִנהל הגטו. התגבשה התפיסה "עבודה למען החיים", לפיה גטו עובד יבטיח את חיי תושביו ויקנה להם זמן עד מפלת הגרמנים. ברוח תפיסה זו הקים גנס סדנאות ובתי מלאכה וארגן את הגטו כיחידה יצרנית המביאה תועלת לגרמנים.

כתובת על החומה שמסביב למגרש הספורט בגטו המעודדת את הציבור לעסוק בספורט.

יד ושם, ארכיון התצלומים, אוסף בורוביץ', 3380/400

וילנה בתקופת השואה: חיי היום-יום בגטו

וילנה, כנראה בגטו. שבתאי שפסל פרושאן (יושב שני מימין) עם עובדי מפעל אחרים. אחד התצלומים שנמצאו אחרי השחרור בכיסיהם של נרצחים במחנה קלוגה.

יד ושם, ארכיון התצלומים 4068/94
באדיבות Central Historic Museum in Estonia

אברהם סוצקבר (מימין) ושמרק'ה (שמריהו) קצ'רגינסקי במרפסת דירתם בגטו וילנה, יולי 1943

יד ושם, ארכיון התצלומים, 3380/408

1943 - מודעה של משרד התרבות בגטו על תערוכת אמנות באולם המבואה של התיאטרון, שעומדת להסתיים ביום ראשון, 4 באפריל. במודעה מצוינות שעות הפתיחה וכן שהכניסה חופשית

יד ושם, ארכיון התצלומים, 3380/164