בין אוקטובר לדצמבר 1941 נערכו כמה אקציות בגטו הראשון בווילנה, במהלכן נרצחו אלפים מתושבי הגטו.
כרטיס עבודה בגטו וילנה שהנפיקה מחלקת העבודה ביודנראט, 1942
וילנה בתקופת השואה: האקציות בגטו וילנה
עדותו של ד"ר מאיר (מרק) דבורז'צקי במשפט אייכמן על אישורי העבודה בגטו וילנה
כתובת ביידיש על קיר בית הכלא בגטו וילנה: "מחר מובילים אותנו לפונאר, חיהל'ה סווירסקי, רחל סווירסקי".
באוקטובר ביקש גנס מהגרמנים "שיינים" (אישורי עבודה) עבור כל עובדי היודנראט, אך קיבל רק 400. ד"ר , רופא בגטו, חיכה בדריכות עם עמיתו ד"ר קולוצנר לשמוע מי משניהם קיבל "שיין" מוועדת היודנראט:
מרק דבורז'צקי (1908 – 1975)
מרק (מאיר) דבורז'צקי נולד ב-1908 בווילנה וסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת וילנה ב-1935. כשפרצה המלחמה שרת בצבא הפולני ונפל בשבי הגרמני. הוא ברח מהשבי וחזר לווילנה. בתקופת הגטו פעל כרופא. נסיונו להצטרף לפרטיזנים נכשל. הוא גורש מהגטו למחנה עבודה באסטוניה. לאחר השחרור עלה דבורז'צקי לארץ והיה מחלוצי חקר הרפואה בשואה. הוא העיד במשפט אייכמן. בין ספריו – ספר על קורות גטו וילנה: "ירושלים דליטא במרי ובשואה". ב-1953 הוענק לו פרס ישראל במדעי החברה.
ישבנו שנינו במסדרון האפל-למחצה של היודנראט וחיכינו לגזר דיננו. שוחחנו, ובה בשעה ידע כל אחד מאתנו כי פתקת-חיים לאחד, הרי היא פסק דין מוות לרעהו... והנה הוצאה בשבילי הפתקה לחיים - וידידי נידון - - בושתי לשאת את עיני - ואף על פי כן לקחתי... תעודתי הצהובה מס' 777 – זו תעודת החיים שלי.
דבורז'צקי מרק, ירושלים דליטא במרי ובשואה, ע' 83.
בן או בת הזוג של בעל "שיין" זכה לחסינות, וכן שניים מילדיהם. בגטו התנהל מרוץ אחרי "שיינים". לבעל "שיין" שודכו בני משפחה פיקטיביים. אחים קטנים נרשמו כילדים, אבות - כבעלים, אמהות - כנשים. היו בעלי "שיין" שדרשו כסף תמורת הרישום הפיקטיבי ומחירי ה"שיינים" האמירו. היו יהודים שמכרו את כל רכושם תמורת "שיין".
האקציה הראשונה של ה"שיינים" הצהובים
ב-24 באוקטובר 1941 נדרשו בעלי "שיין" ובני משפחותיהם להתייצב בשער הגטו כדי ללכת יחד לעבודה. הגרמנים ריכזו את עובדי היודנראט ובני משפחותיהם בנפרד ובדקו אותם. אלו שלא התאימו לרישום נלקחו לפונאר ונרצחו. הנותרים יצאו לעבודה ואז נכנסו ליטאים וגרמנים לגטו והוציאו 4,000-5,000 יהודים מחוסרי "שיין" ללוקישקי. משם גורשו יהודים אלה לפונאר ונרצחו.
הגרמנים הורו לגרש את חסרי ה"שיין" לשטח הגטו השני, שכבר היה ריק מאדם. ב-29 באוקטובר כלאו הגרמנים את 1,500 המגורשים בלוקישקי. למחרת העבירו אותם לפונאר ורצחו אותם.
האקציה השנייה של ה"שיינים" הצהובים
ב-3 בנובמבר הודיעו הגרמנים שכל בעלי "שיין" ובני משפחותיהם צריכים לעבור לגטו השני. גנס ושוטרים יהודים בדקו את האישורים כאשר הגרמנים מפקחים על הנעשה.
הנה הולכת שורה של חמש נפשות: בעל, אשה ושלושה ילדים... גנס מונה: 'אב, אם, ילד, ילד'. את הילד השלישי בן שתים-עשרה, הוא מכה במקל ומגרשהו מן השורה... והנה... צועדים בשורה אחת: אב אם וילד אחד. גנס מונה: אחד – אב, שניים- אם, שלושה – ילד. ופתאום הוא שופך קיתון של גערות על האב: 'גולם שכמותך היכן אבדת את ילדך השני?'... תוך כדי רעש זה מטיל גנס את גולת מטהו על צווארו של הנער בן השתים-עשרה, שהוצא קודם מן השורה, והרי הוא סוחבו ומצרפו כרביעי למשפחה זו. ושוב הוא מרים קול... טיפש, תשמור על בנך...
דבורז'צקי מרק, ירושלים דליטא במרי ובשואה, עע' 89-90
לאחר העברת בעלי ה"שיין" לגטו השני סרקו גרמנים וליטאים את הגטו הראשון ושלחו יהודים שנתפסו במסתורים לפונאר. לאחר יומיים הורשו בעלי ה"שיין" לחזור לגטו הראשון. השבים לא נבדקו וכך הצליחו להיכנס עמם לגטו אלה שהסתתרו בגטו השני מאז חיסולו.
ב-1 בדצמבר 1941 העביר הממונה הגרמני על הגטו, מורר, את שטח הגטו השני לעיריית וילנה כדי להכשירו למגורי לא יהודים.
אקציות דצמבר
ב-3 וב-4 בדצמבר 1941 נכנסו לגטו גרמנים וליטאים ועל פי רשימות מוכנות לקחו לפונאר כ-150 בעלי עבר פלילי שכינוים בגטו היה "די אונטערוועלט" (העולם התחתון). חלק מהמגורשים הצליחו לברוח חזרה לגטו.
פועלי הגסטפו הורשו לצרף לא רק אישה וילדים אלא גם הורים, אחים ואחיות. ב-15 בדצמבר 1941 נכנסו לגטו גרמנים וליטאים וביקשו מפועלי הגסטפו היהודים להתלוות אליהם. האנשים חשבו שהגטו עומד לעבור אקציה נוספת ושהגרמנים "שלהם" באו להוציאם כפי שהיה באקציות ה"שיינים". הם הובלו ללוקישקי וכ-300 מהם נרצחו. כ-200 הורשו לחזור לגטו עם אישה ושני ילדים.
לבני המשפחה של בעלי "השיין הצהוב" הונפק "רשיון בן משפחה" ורוד שכונה "השיין הוורוד". גם בעלי מקצוע חסרי "שיין" צהוב, עסקני ציבור לשעבר, רבנים ואנשי אינטליגנציה קיבלו "שיין" ורוד ובכך הפכו ל"חוקיים". היודנראט חילק 1,600 "שיינים" ורודים. בגטו נותרו אלפים ללא "שיין". ב-20 בדצמבר נכנסו לגטו גרמנים וליטאים. בשלושה ימים תפסו כ-400 חסרי "שיין" ושלחו אותם במשאיות לפונאר. במהלך האקציה גילו ליטאים שתי "מאלינות" (מקומות מחבוא) ברחוב שפיטאלנה. כמה מיושבי אחת המאלינות, בראשם משה האוז וגולדשטיין, התנפלו עליהם ונורו תוך כדי מאבק.
הירשמו לקבלת מידע ועדכונים מיד ושם:
הפניה לאתר החדש
החדשות הטובות הן שאתר עבר לאחרונה שידרוג משמעותי
החדשות הפחות טובות הן שבעקבות השדרוג אנחנו מעבירים אותך לדף חדש שאנו מקווים שתמצאו בו שימוש
![כתובת ביידיש על קיר בית הכלא בגטו וילנה: "מחר מובילים אותנו לפונאר, חיהל'ה סווירסקי, רחל סווירסקי".](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/3380_430.jpg "כתובת ביידיש על קיר בית הכלא בגטו וילנה: "מחר מובילים אותנו לפונאר, חיהל'ה סווירסקי, רחל סווירסקי".")
