יותר מ-50 שנה לאחר שסביהם נרצחו ביד הנאצים בפולין, נפגשו בני הדודים ליאורה תמיר ואריה שיקלר בפעם הראשונה ביד ושם במהלך חול המועד פסח, 2011.
תמיר נולדה בגולאג סובייטי בעיר וורקוטה בשנת 1946. אמה יונה הבטיחה לה שכאשר תגיע לגיל 15, תחשוף בפניה את הסיפור המשפחתי שלה. אך יונה שפירא נפטרה כאשר תמיר היתה בת 12 בלבד והשאירה אותה יתומה וללא כל מידע על שורשיה המשפחתיים. תמיר בילתה את שארית ילדותה בבית יתומים בלנינגרד בתחושה שהיא לבדה בעולם.
"איני מוצאת מילים לתאר את ההתרגשות שחשתי" אמרה תמיר לאחר שפגשה את בן דודה אריה. "הרגשתי כאילו עברתי ליקום מקביל, שבו אינני עוד לבד. אני מבינה שעליי להתרגל לחשוב על עצמי כשייכת למשהו. לפני זה היו לי רק ילדיי, עכשיו יש לי משפחה שלמה."
בתה של תמיר, אילנה, היא שערכה חיפושים בארכיונים שונים על מנת למצוא רמזים על סבתה, יונה שפירא. היא מצאה שסבתה מפולין ביקרה בארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-20. שפירא נעצרה וגורשה על ידי השלטונות הבריטים בשל פעילותה הקומוניסטית אשר הובילה אותה בסופו של דבר לגולאג בברית המועצות בו נולדה ליאורה.
לאחר שמצאה בארכיון של הק.ג.ב את שמותיהם של סבה וסבתה של ליאורה - גולדה ונפתלי (הרץ) שפירא מהעיר ברודי - אילנה חיפשה אותם במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה ומצאה דף עֵד לזכרם שנמסר ליד ושם בשנת 1956 על ידי שמחה שיקלר, אביו של אריה. היא אתרה את אריה וגם את בתו לימור גרנות דרך הפייסבוק.
"אני בהחלט מרגישה שפתרתי את התעלומה המשפחתית שלי ויש לנו עכשיו תמונה בהירה יותר עליה." אמרה אילנה תמיר. "אני מרגישה שנתתי לאמי מתנה. נתתי לה משפחה. היה לנו חור בלב כאשר לא הייתה לנו קשרי דם ופתאום נולדה לה משפחה."
ליאורה יצרה קשר עם אריה שיקלר שאישר בפניה שדודתו, בתם של גולדה והרץ שפירא, ביקרה בארץ ישראל לפני המלחמה ואת העובדה שהיא הייתה פעילה קומוניסטית. גם הוא, שידע מעט מאוד על שורשיו המשפחתיים, נדהם שיש לו בת דודה שחיה בישראל.
"לולא אותו דף עֵד שנמסר ליד ושם ב-1956, כל זה לא היה יכול להתרחש" הדגישה מנהלת פרויקט איסוף שמות קרבנות השואה, סינטיה וורוצלבסקי. "מה שמייחד את דפי העֵד הוא שבתחתית הדף יש מקום לרשום גם שמות של אנשים שניצלו, והדבר מאפשר מפגשים ואיחודים מחדש מהסוג הזה."
