כל ימי חייה האמינה הִילדה שליק לבית גלסברג כי רוב משפחתה הקרובה נספתה בשואה אבל בערב ראש השנה תשס"ז התאחדה עם אחיה סיימון גלסברג. האיחוד המרגש של האחים הניצולים התרחש בעקבות החיפוש שערכו נכדיה של הִילדה במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם באינטרנט בניסיון לפענח את חידת גורלה של המשפחה.
לאחרונה התברר לבני ולדוד שליק בשיחה משפחתית ששם משפחתה הקודם של סבתם הִילדה הוא גלסברג. סקרנותם באשר להיסטוריה המשפחתית נתעוררה, והם ניגשו היישר למחשב וערכו חיפוש במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם. בני ודוד הקישו את השם "הִילדה גלסברג" ונדהמו לגלות שאדם ששמו קרול ווינר מילא דף עד על סבתם וכתב כי הוא אחיה הגדול. בחיפושים מקיפים הצליחו הנכדים למצוא את בנו של קרול, ד"ר אריק ווינר, והוא סיפר להם שאביו נפטר ב-1999, בשנה שבה הגיש את דף העד. הידיעה המרעישה יותר הייתה כי רוב משפחתה הקרובה של הִילדה - לרבות הוריה וחמישה מששת אחיה - אכן שרדה בשואה.
משפחת גלסברג - ההורים הניה ובן ציון גלסברג, האחיות ברטה, הִילדה ופפי והאחים קרול, אדי, מארק וסיימון - התפצלה עם פלישת הנאצים לצפון בוקובינה ב-1941. הִילדה ברחה לאוזבקיסטן עם אחותה הגדולה ברטה. ברטה הייתה מבוגרת ממנה בשנים רבות והציגה אותה כבתה. בני המשפחה האחרים נשארו ברומניה, חבויים במרתף. זה המידע האחרון על קורות בני המשפחה שהיה ידוע למשפחת גלסברג עד הגילוי שהתרחש זה לא מכבר. סיימון סיפר על הצער שחשו הוריו כשחיפשו לשווא אחר בנותיהם אחרי המלחמה באירופה ובישראל ועל אבלם הכבד כאשר הגיעו לבסוף למסקנה כי הבנות לא שרדו. "חיפשנו וחיפשנו, ולא הצלחנו למצוא אותן", סיפר בדמעות גלסברג במפגש מרגש ביד ושם בנוכחות כלי תקשורת רבים. "הוריי היו בוכים בכל פעם שהעלו את זכרן".
"בהדרגה התחלנו להסביר לסבתא שאפשר לאתר בני משפחה באמצעות האינטרנט", המשיך דוד. "לא רצינו לזעזע אותה. היא אמרה שאינה מאמינה שמשפחתה תימצא מכיוון שכבר ניסתה לאתר אותה לפני שנים רבות. כעבור כמה ימים סיפרנו לה על מה שגילינו וששניים מאחיה עדיין בחיים ונמצאים בקנדה". הִילדה עלתה ארצה מאסטוניה ב-1998 ומתגוררת כיום באשדוד ועדיין מתקשה לעכל את החדשות: "לא האמנתי שמשהו כזה יכול לקרות. אני מאושרת שאחרי כל כך הרבה שנים מתברר שיש לי אחים ואחיות שניצלו", היא אומרת.
סיימון הגיע לישראל במיוחד כדי לפגוש את אחותו והתקשה להסתיר את התרגשותו הרבה כשפגש את אחותו האהובה; בפעם האחרונה שראה אותה, הייתה הִילדה ילדה קטנה. "אי אפשר להאמין. היא חיה! היא הגיעה לישראל. כמובן בכיתי, כל העולם בכה", סיפר גלסברג והוסיף: "חיכיתי 65 שנה לתת לה נשיקה. זיהיתי אותה מיד. לא יכולתי להפסיק לנשק אותה. אני כל כך מאושר שסוף-סוף מצאתי את אחותי האהובה". הִילדה מקווה לנסוע בקרוב לקנדה לפקוד את קברי הוריה ואחיה ולבקר את אחיה האחר מארק מפני שנבצר ממנו להגיע לארץ בשל מחלתו.
יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו ליווה את הִילדה ואת סיימון בביקור בהיכל השמות וקרא למשפחות שיתכנסו בערב ראש השנה ויישבו סביב שולחן החג לבדוק אם הונצחו בני המשפחה שנרצחו בשואה במאגר השמות של יד ושם ולמלא דפי עד על קרבנות ששמותיהם עדיין לא נמצאים במאגר. גם בעיצומו של האושר הגדול במפגש המחודש קרא סיימון גלסברג לנוכחים לזכור את קרבנות השואה: "אנו הניצולים, הִילדה ואנכי, קוראים לדורות הצעירים של יהודים שלא לשכוח אותנו לעולם".
