מערך שיעור על הספר: המגרה השלישית של סבא

בפרק שבו מתואר שהדובר אינו יכול להתאפק יותר ופותח את המגירה השלישית, המורה תוכל לעצור ולהזמין את התלמידים לשער מה הוא ימצא במגירה.
תוך כדי הסיפור, המורה תסיר את הכיסוי מעל המגרה השלישית  ותניח בה תמונות של חפצים שאותם מצא הדובר במגירה השלישית.
(בהמשך, תזמין המורה את התלמידים לשאול שאלות על החפצים הללו). 
בפרק המתאר את סיפורו של סבא לנכדו, אפשר לשאול את התלמידים: מדוע סבא בוכה? כיצד הוא מרגיש? למה לסבא היה חשוב להחביא את הסוד – האם  כדי  לא לזכור? האם כדי  לגונן על הסובבים אותו שלא ידעו מה קרה? 
אולי בסתר לבו קיווה שיום אחד החפצים יימצאו והוא ימצא בעזרתם כוחות לדבר על מה שעבר עליו?
חשוב להעלות לדיון את סוגיית הסוד שנחשף, את הפרת הפרטיות של סבא על ידי הנכד, את הפגיעה בזכותו לשמור סודות מנכדו.
עם זאת, להפרה הזאת, שנעשתה ברגע של חולשה מצד הנכד, היה גם צד של זכות – החשיפה של הפריטים במגירה אפשרה לסבא לשתף בזיכרונותיו, אפשרה לו לספר את הסיפור האישי שלו לנכדו האהוב. 
כדאי לשאול על ההרגשה של סבא בעקבות החשיפה הזאת, בדיעבד, האם טוב לו יותר עם חשיפת סודו, למרות שלא התכוון לכך מלכתחילה? למה?

הזמנה לתגובה אישית
המורה תזמין את התלמידים לשתף במחשבות רגשות שהתעוררו בהם במהלך הקריאה.
המורה תזמין את התלמידים לשאול שאלות ולברר סוגיות.

ילדים מגלים סקרנות ועניין בנושא השואה ושואלים שאלות רבות. כדי לאפשר תקשורת גם סביב פחדים ותכנים מטרידים,  יש לתת לילדים את התחושה שמותר לשאול. כאשר ילד מעלה שאלות או אסוציאציות קשות יש להעניק לו את התחושה שהמורה אינה  חסרת אונים כלפי המידע שהוא מציג. חשוב שהתגובה תהיה אמינה וכנה. תגובות שאינן אמתיות עלולות לפגוע ביכולת של הילד לשתף ובכך להקל על המשא שהוא נושא עמו בעקבות היחשפותו לתכנים הקשים. 
על אף שיש לתת לילדים את התחושה שהשיח בנושא השואה  הוא לגיטימי, כדאי במסגרת מליאת הכיתה להימנע ממתן מענה רחב מדי לשאלות  שמעלים הילדים או מעיסוק מעמיק בתכנים שהם מביאים מ"ידע אישי" או מתיקון והרחבה של ידע אסוציאטיבי  שהם מעלים. זאת כדי  לצמצם מצבים  העלולים לגרום לזעזוע ולעורר חרדה אצל ילדים אחרים. הדרך הרצויה לטפל בשאלות או באסוציאציות כאלה היא בשיחות אישיות או קבוצתיות כדי שתהיה למורה שליטה על אופי התכנים שאליהם הילדים נחשפים.

העמקה בהבנת היצירה על כל רבדיה ובהבנת המסרים והמשמעויות שבה
המורה תזמין את התלמידים לשתף בהעדפותיהם האישיות על הסתרת חפצים במגירה נעולה.
התלמידים יתבוננו בשלוש המגירות וידונו בתכולתן 
מה אפשר ללמוד מהחפצים  המופיעים בכל מגירה ?
מה משותף להם?
איזו תקופה הם מדגישים בחייו של סבא? 
במגירה הראשונה- חפצים של סבא בהם הוא משתמש בהווה   לצרכיו היומיומיים.
במגירה השנייה- זיכרונות מהתקופה שלפני המלחמה: תמונות, חפצים וצעצועים שבהם נהג לשחק כילד.
במגירה השלישית- חפצים ופריטים המעוררים בסבא כאב וסבל  ואותם הוא מסתיר.
המורה תתייחס לחפצים במגירה השלישית ותזמין את התלמידים לספר מה ידוע להם ובעיקר  לשאול על החפצים הללו ועל תפקידם באותה תקופה.
תוך כדי הדיון המורה תכוון את התלמידים למקום בסיפור שבו סבא מתאר את סיפורו ומשם ידלו התלמידים מידע מדויק וממוקד  על אודות החפצים הללו.
המורה תברר עם התלמידים מדוע סבא אומר לנכדו "אני מצטער... אסור לך לראות..."
המורה תדון עם התלמידים על  משמעות של צעצוע אהוב עבור ילד. מדוע ילדים אוהבים צעצועים? כיצד הם מרגישים כשהם לא יכולים לשחק בצעצועים המוכרים להם?
מהם המשחקים שבהם נהג סבא ונהגו ילדים לשחק בגטו. גם בעת מחסור ילדים מוצאים עם מה לשחק.

הזמנה לעיבוד אישי ויצירתי

אפשרות אחת: 
כל תלמיד יקבל שלוש קופסאות גפרורים ריקות.  
התלמידים יעטפו  את הקופסאות יחדיו – כך תיווצרנה שלוש מגרות. 
התלמידים יתבקשו להכניס 
למגרה הראשונה ציור של חפצים רגילים  שמשמשים אותם ביום יום. 
למגרה השנייה – ציור של חפץ המזכיר לנו את העבר, משהו שמתגעגעים אליו.
למגרה השלישית – התייחסות אישית שלהם לסיפור ( כגון: מכתב אותו כותב הילד לסבו לאחר ששמע את הסיפור על עברו ובו הוא מביע רגשותיו כלפי סבו). 

זו הזדמנות לגעת בקושי של הניצולים לשתף בסיפורם את מי שלא היה שם. 

אפשרות שנייה:
התלמידים יוזמנו להתייחס לשאלות הבאות ולהביע דעתם בעל פה ובכתב:
מה מרגיש הסבא כלפי חשיפת הסוד על ידי הילד? האם הוא כועס? מרוצה? הוקל לו? 
שערו  מדוע מלכתחילה בחר סבא להסתיר את הסיפור?

הכנת הדמויות כבובות תאטרון והמחזת  המפגש של הילד עם אמו ו הוא יספר מה שקרה אצל סבא ומה הוא למד, או  המחזת המפגש הבא בין הסבא לנכדו, במפגש הוא יוכל לספר לסבא מה חשב ומה הרגיש – כדי להדגיש את ההמשכיות.

אפשרות שלישית:
הכנת צעצוע מחומרים פשוטים שאפשר למצוא בחצר ובסביבה הקרובה.

אפשרות רביעית:
ביד ושם קיימת תערוכה הבנויה מצעצועים שניצולים שמרו עמם מתקופת השואה. קוראים לה: 'אין משחקים ילדותיים'. באתר יד ושם מופיעים תצלומים של חלק מצעצועים אלו. ניתן להדפיס את התצלומים של הצעצועים, להתבונן בהם עם הילדים ולדון עם התלמידים על משמעות הצעצוע  עבור ילדים כנותן כוחות נפש גם במצבים קשים. לכניסה לתערוכה לחץ כאן