הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
מיועד לתלמידי חטיבות ביניים והחטיבות העליונות.
משך הפעילות: כשעתיים
הערה דידקטית
לאחר שהסתיים חלקה הראשון של הפעילות "אהבתי להיזכר ברגעים של אושר", חלקה השני של הפעילות "מילים העולות מתוך שתיקה" עוסק בצ'רנוביץ תחת הכיבוש הגרמני ובגורל יהודי העיר בצל הגירושים לטרנסניסטריה. הזיכרונות והיצירות מובאים עם סיפור חייהם של היוצרים על מנת שניתן יהיה לקשר בין היוצר לסביבתו וליצירתו. מומלץ לעשות שימוש בחלקה הראשון של הפעילות לפני הלמידה על פרק השואה באזור, על מנת להבין את ההתרחשויות המאוחרות יותר, להיטיב ולהכיר את העולם והתרבות שאבדו במהלך המלחמה. הפעילות אינה מתמקדת באופן ישיר במחנות ובגטאות טרנסניסטריה, להם מוקדשת פעילות נפרדת. במקום זאת, ישנו עיסוק בשני שירים שנכתבו על ידי משוררים ניצולי טרנסניסטריה שחוויותיהם חדרו ליצירתם.
רקע
ב-30 ביוני 1941, שמונה ימים לאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות, פינו הסובייטים את צ'רנוביץ, אחרי שהציתו כמה בנייני ציבור, דבר שגרם לשריפות במרכז העיר. לפני-כן גוייסו יהודים רבים לצבא הסובייטי והוצאו מן העיר. החיילים הרומנים והגרמנים שנכנסו לצ'רנוביץ וכן תושבים אוקראינים ורומנים בזזו באופן שיטתי את בתי היהודים, רצחו והתעללו ביהודים. ביולי נעצרו ונרצחו בידי האיינזצגרופן כ-600 יהודים ובשלב שני נרצחו בסיוע המשטרה הרומנית עוד כ-1,500 יהודים, רובם אנשי רוח וצעירים, ביניהם הרב הראשי ד"ר אברהם מרק. כמו כן, בית הכנסת הגדול בעיר נשרף. השלטונות הרומניים הנהיגו מספר תקנות מפלות כנגד היהודים: חובת ענידת טלאי צהוב, סימון בתי יהודים, עוצר והגבלות תנועה, צמצום מנות המזון, עבודות כפייה ומעצרי בני ערובה. ב-11 באוקטובר, חויבו כ-50,000 היהודים שהתגוררו בעיר, לעבור לגטו שמוקם בשולי העיר. רכושם הוחרם והועבר לבנק הלאומי הרומני. עם הכניסה לגטו הגיעה פקודה מהרודן הרומני אנטונסקו, לגירוש יהודי צ'רנוביץ לטרנסניסטריה. ב-12 באוקטובר 1941, יצא משלוח ראשון שכלל כ-6,000 יהודים וב-17 בחודש יצא המשלוח השני. הגירושים נמשכו עד ה-15 בנובמבר. בחודשים אלה גורשו 28,391 לטרנסניסטריה. בעיר נותרו כ-20,000 יהודים שקיבלו רשיונות עבודה. ביוני 1942 חודשו הגירושים, חלק מהקבוצות נמסרו לידי הס"ס. במסגרת שלושת הגירושים ביוני נשלחו בין 4,000 ל-5,000 יהודים ועד נובמבר נותרו מהם רק כ-500. היהודים שנותרו בעיר נאחזו בעבודותיהם בנואשות כאפשרות הצלה.
