מידע למבקרים

שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:

waze אפליקציית ניווט

גוגל מפות

למידע נוסף לחצו כן

"הדיבוק" - במאי: מיכאל ואשינסקי

Ira Konigsberg “The Only ‘I’ in the World”: Religion, Psychoanalysis and The Dybbuk, Cinema Journal, Vol. 36 No. 4, University of Texas Press 1997, pp. 22-42.
ש. אנ-סקי, הדיבוק – בין שני עולמות, תרגום ח.נ. ביאליק, אור עם, ישראל תשמ"ג/1983, עמ' 63.
שם, עמ' 71.
Konigsberg, Ibid. p. 23.
נתן גרוס, תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1910 – 1950, מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ן, עמ' 75.
מאיר בלבן (1877-1942), מראשוני וחשובי ההיסטוריונים של יהדות פולין. נפטר בגטו ורשה.
בוגדן חמלניצקי (1595-1657) גיבור לאומי אוקראיני, מנהיג פרעות ת"ח-ת"ט (1648-1649) בפרעות נרצחו למעלה מ-100,000 מיהודי אוקראינה.
בחינה של האלוהות המתגלה בבחינות שבהן מאציל האל את פעולותיו ודרכן בורא ומנהיג את העולם.
ש. אנ-סקי, הדיבוק – בין שני עולמות, תרגום ח.נ. ביאליק, אור עם, ישראל תשמ"ג/1983, עמ' 35.

"הדיבוק"
במאי: מיכאל ואשינסקי
פולין, 1937 / יידיש (תרגום לאנגלית) / 128 דק' (שחור-לבן)
שחקנים: מקס בוז'יק (נוטע), ס. בראנצקי (נחמן), דינה הלפרן (פריידה), דוד לדרמן (מאיר), ליאון ליבגולד (חנן), לילי לילייאנה (לאה), משה ליפמן (סנדר), ג. למברגר (ניסן), שמואל לנדאו (זלמן), אברהם מורבסקי (הרבי ממירופול), מ. סינגר (מנשה), יצחק סאמברג (משולח), אברהם קורץ (מיכאל).

פתח דבר

"הדיבוק" עלה בפעם הראשונה לאקרנים ב- 29 בספטמבר, 1937 בפולין. חצי מאה מאוחר יותר, בספטמבר 1989, נערכה הצגת בכורה של הסרט, ששוחזר מחמישה עותקים חלקיים ושני פסי קול ששרדו את מלחמת העולם השנייה1 ושלוקטו מאוספים שונים. הסרט, יצירת מופת של "עידן הזהב" של הקולנוע היהודי בפולין, זכה לתחייה מחודשת. מעבר לערכו האמנותי מהווה הסרט תזכורת חיה ליצירה התרבותית העשירה של יהדות פולין בתקופה של לפני המלחמה: ליצירת הסרט חברו ממיטב האמנים היהודיים מתחומי הבמה, המוזיקה, הכתיבה והצילום.

"מת אשאך בקרב לבי" – עלילת הסרט

"ארבעים יום קודם יצירת הולד, יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לבן פלוני” (סוטה ב.)

"הדיבוק" מביא את סיפור אהבתם הנצחית, הלא ממומשת של לאה וחנן. ניסן וסנדר, זוג חברים ובחורי ישיבה צעירים, כורתים ביניהם ברית שבה הם מייעדים את ילדיהם העתידים להיוולד (והיה ולאחד ייוולד בן, ולשני תיוולד בת) זה לזה. דרכיהם של סנדר וניסן נפרדות, וביום אחד נולדים ילדיהם של שני החברים. כמו אות מבשר שילווה את הסרט כולו, הלידה והמוות ניצבים זה לצד זה, ועל השמחה בשני הבתים מעיב אבל. אשתו של סנדר נפטרה בזמן לידת הבת לאה, וניסן טבע בדרך הביתה עוד לפני שהספיק לראות את בנו חנן. המצלמה עוברת בקפיצות מהירות מבית לבית ומלידה למוות. באחת מהתמונות נראה ניסן - שנייה לפני מותו – צועק: "סנדר, זכור את הברית!". מונטאז' המדמה את הזמן החולף מציג את סנדר כאדם שנעשה שקוע יותר ויותר בעניינים שבחומר. ההתרחקות שלו מעניינים שברוח מהווה, בין היתר, סימן להתרחקותו מזיכרון חברו ניסן ומהבטחתו אליו.

שמונה עשרה שנים אחר כך סנדר, עתה גביר עשיר החי בבריניץ, מחפש שידוך ראוי לבתו לאה. באותו זמן מגיע לישיבה שבעיירה חנן, בנו של ניסן, תלמיד חכם שעוסק בלימוד קבלה. דרכיהם של חנן וסנדר – שכמובן אינו יודע דבר לגבי זהותו של חנן – מצטלבות, וכך מתוודע חנן ללאה. באופן זה נוצרים רבדים של חוסר בהירויות ביחס לזהויות וביחס לברית האבות שקשרה בין חנן ולאה קשר בל יינתק. בלי לדעת ולו דבר על החברות בין האבות נמשכים השנים זה לזה ונקשרים באהבה גדולה. חנן אינו מעז לבקש מסנדר את ידה של לאה, ומנסה דרך "סיגופים, וצירופים וטבילה עם כוונה" להשיג לעצמו מעט עושר מתוך תקווה שכך יצליח לרצות את סנדר. בינתיים מוצא סנדר שידוך הולם לבתו ומסכים על תנאים לחתונה. חנן שבור הלב נופל לייאוש ופונה לסיטרא אחרא לעזרה: "לא מהשם יצא הדבר! ... עתה ידעתי סוד השם הקדמון! אני ניצחתי! ... אני! ...", ובאומרו את הדברים האלה נופל ארצה ומת. ביום חתונתה המיועד של לאה נכנסת נשמתו של חנן ונאחזת בגופה. משפחתה ממהרת להביאה לצדיק ממירופול כדי שיוציא את הדיבוק מגופה. הלה גוזר על הדיבוק שיֵצא ומקציב לו חצי יום לעזוב את לאה מרצונו לפני שיבצעו גירוש ויטילו עליו חרם. בד בבד נגלה ניסן המת בחלומו של אחד הדיינים, ומבקש לתבוע את סנדר לדין תורה בשל הפרת הברית ביניהם, גרימת מותו של חנן וכריתת זכרו. הדיינים מהרהרים בדבר ולבסוף פוסקים כי "...היות שעל פי דין תורתנו הקדושה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לפיכך באנו לידי החלטה, שלא היתה תקיעת הכף חובה על סנדר"2. על אף פסיקת הדיינים, מבקש סנדר מחילה מחברו. הצדיק ממירופול והדיינים עורכים את טקס גירוש הדיבוק, ונשמתו של חנן עוזבת את גופה של לאה. לפני שנערכת החופה, מזמינה לאה את חנן: "שובה אפוא אליי, חתני, בעלי... מת אשאך בקרב לבי. ובחלומות הלילה נשעשע על ברכינו את הילדים אשר לא נולדו לנו... כותנות פסים אתפור להם, זמירות אארוג להם". ולפני שנופלת מתה היא ממשיכה ואומרת: "אור גדול שפוך מסביב. נצמדתי אליך לעולם. חתני... אנו מרחפים ועולים תאומים למרומי מרומים"3. המצלמה עוברת מגופה של לאה אל דמותו של המשולח שסוגר את הסרט במילים "ברוך דיין אמת".

"זכרי כמוס רק בלבבך לבד" – הדיבוק בהקשריו ההיסטוריים והתרבותיים

הסרט הוא עיבוד קולנועי למחזהו המפורסם של ש. אנ-סקי ”הדיבוק – בין שני עולמות". ש. אנ-סקי הוא שמו הספרותי של שלמה זנוויל רפפורט, בן למשפחה חסידית שעזב את הדת בנעוריו, ובבגרותו היה לאתנוגרף נלהב של יהדות המזרח. רבים מסיפוריו ושיריו מבוססים על סיפורי העם שליקט, בהם שירי ילדים, אגדות עממיות ומעשי נפלאות של חסידים. "הדיבוק" גם הוא תוצר של מסעותיו ברוסיה בין השנים 1911 ל-1914, שבהן שם לו למטרה לתעד ולשמר את ההיסטוריה ואת הפולקלור של הקהילות היהודיות ממזרח אירופה. המחזה נכתב במקור ברוסית - אנ-סקי הציע אותו לסטניסלבסקי עבור התיאטרון שלו במוסקבה. הרעיון לא מומש, אבל כנראה שסטניסלבסקי הוא ששכנע את אנ-סקי לכתוב גרסה ביידיש למחזה. גרסה זו הייתה הבסיס לגרסה העברית של המחזה בתרגומו של ח.נ. ביאליק בשנת 1918. משאבדה לאנ-סקי גרסת היידיש המקורית, חזר ותרגם מהגרסה העברית של ביאליק ליידיש (זה היה התרגום השני של המחזה ליידיש). אנ-סקי לא זכה לראות את "הדיבוק" על במות התיאטרון. ב-9 בדצמבר 1920, במלאת שלושים יום לפטירתו של אנ-סקי, הועלתה הצגת הבכורה של המחזה ביידיש בורשה. ב-1921 הועלה המחזה בניו יורק. כמה חודשים לאחר מכן הועלה המחזה בגרסתו העברית במוסקבה, וב-1925 שוב בניו יורק, הפעם בתרגום לאנגלית4.

את רעיון הפקת הסרט הגה לודוויג פריבס, מי שמימן בעבר את הפקת "דער דיבוק" ב"די ווילנער טרופע" [הלהקה הווילנאית]. את התסריט כתב בעל הזכויות הספרותיות על יצירתו של ש. אנ-סקי, אלטר קאציונה, יחד עם אנדריי מארק5. להפקה נאספו ממיטב היוצרים בתחומי הקולנוע: בסרט שיחקו שחקנים מהידועים בבימות התיאטרון, ביניהם יצחק סאמברג, משה ליפמן, לילי ליליאנה, ליאון ליבגולד ודינה הלפרן. לצילום היה אחראי הצלם אלברט ויורקה, את התפאורה בנו יאצק רוטמיל, סטפיאן נוריס ואנדריי מארק. חנוך קון הוזמן לחבר את המוזיקה לסרט. את הייעוץ ההיסטורי העניק פרופסור מאיר באלבאן6, חלוץ המחקר ההיסטורי המודרני על יהדות פולין. על כל אלה ניצח מיכאל ואשינסקי, יהודי פולני, במאי למוד ניסיון שמאחוריו כארבעים סרטים.

ואשינסקי, נאמן למקור של אנ-סקי, ביקש להעביר בסרטו את ייחודה של החברה החסידית, תנועה המבוססת על רעיונות קבליים, והמאמינה שכל אדם מישראל יש לו תפקיד במלאכת תיקון העולם וקירוב הגאולה, כל אחד כפי כוחו ולפי יכולתו בלימוד תורה וקיום מצוות. תנועת החסידות התפתחה במאה ה-18, כחצי מאה אחרי פרעות חמלניצקי7, והפיחה רוח חיים ושמחה בקהילות יהודיות שדוכאו במעשי איבה ופוגרומים, ואשר תקוותן לגאולה ולישועה נכזבה שוב ושוב. כמו מערכת הספירות8 המורכבת מקו החסד (הזכרי) בצד ימין, קו הדין (הנקבי) בצד שמאל וקו הרחמים באמצע, ושרויה במתיחות של כוחות מנוגדים, כך גם הסרט מציג בפנינו מערכת של כוחות מנוגדים: חומר מול רוח; טומאה מול טהרה; לידה מול מוות; שבר מול תיקון; השגה שכלית של העולם בגבולות ההכרה (לימוד גמרא) מול אספירציות נשגבות של התערבות בעליונים ושינוי המציאות (לימוד קבלה) ודין אל מול רחמים. בין המערכות האלה עומד עולם הביניים. עולם זה מיוצג בתאורה מרובת הצללים, בדמות השליח שעובר בסרט כדמות יודעת כול, וכמובן בדמותן של הנשמות התועות שחוזרות ותובעות את זכותן להשלמת ייעודן, כדבריה של לאה:

"... האדם הלא לחיים ארוכים ייוולד, ובמותו קודם זמנו – שארית ימי חייו אנה היא באה? להיכן באים ששון ימיו וצער חייו? מחשבותיו ומעשיו שנקצבו לו מראש – מה יהא עליהם? והבנים אשר נועדו לו ולא הביאם לעולם? אנה באים כל אלה? להיכן? .... לא. חיי האדם לא יאבדו גם הם. אדם שמת קודם זמנו – נשמתו חוזרת לעולם הזה ועירומה בלי דמות הגוף תשלים חקו ותמלא צבאו. גומרת היא את מעשיו, שמחה תחתיו את שמחותיו ומקבלת את יסוריו"9. אם בתפיסה הקבלית יש ניסיון תמידי להשכין הרמוניה בין הכוחות המנוגדים ולהשפיע על העולם, בסרט מבוטאת בעיקר ההחמצה, בדמותם של הילדים שלא נולדו ללאה וחנן, שהרי אהבתם אמנם תמשיך להתקיים, אבל בעולמות עליונים בלבד, ותיקונו של עולם צריך להיעשות בעולם הזה.

מנקודת מבטו של הצופה בן זמננו, קשה להתייחס לסרט בלי לחשוב על האירועים שפקדו את עם ישראל סמוך כל כך לעשייתו. מצבת הזוג שנרצח תחת חופתו בפרעות ת"ח-ת"ט גם היא כמו זועקת באופן סמלי: אל תשכחו אותנו; כאמירתו של חנן המת "זכרי כמוס רק בלבבך לבד", הסרט הוא בבחינת עדות אחרונה לא רק לקהילות החסידיות של מזרח אירופה, אלא גם ליצירה העשירה כל כך של אותן קהילות יהודיות.

1. Ira Konigsberg “The Only ‘I’ in the World”: Religion, Psychoanalysis and The Dybbuk, Cinema Journal, Vol. 36 No. 4, University of Texas Press 1997, pp. 22-42.
2. ש. אנ-סקי, הדיבוק – בין שני עולמות, תרגום ח.נ. ביאליק, אור עם, ישראל תשמ"ג / 1983, עמ' 63.
3. שם, עמ' 71.
4. Ira Konigsberg, ibid., p. 23.
5. נ. גרוס, תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1910 – 1950, מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ן, עמ' 75.
6. מאיר בלבן (1877-1942), מראשוני וחשובי ההיסטוריונים של יהדות פולין. נפטר בגטו ורשה.
7. בוגדן חמלניצקי (1595-1657) גיבור לאומי אוקראיני, מנהיג פרעות ת"ח-ת"ט (1648-1649) בפרעות נרצחו למעלה מ-100,000 מיהודי אוקראינה.
8. בחינה של האלוהות המתגלה בבחינות שבהן מאציל האל את פעולותיו ודרכן בורא ומנהיג את העולם.
9. ש. אנ-סקי, שם, ע"מ 35.

סקירת סרטים

יד ושם
רשות הזיכרון לשואה ולגבורה
ת"ד 3477
ירושלים 9103401

טלפון: (972) 2 6443400
פקס: (972) 2 6443569
דוא"ל: webmaster@yadvashem.org.il

קישורים שימושיים

מקורות מידע

הירשמו לקבלת מידע ועדכונים מיד ושם:

כל הזכויות שמורות © 2024 יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה