
ארכיון התצלומים - יד ושם 6093


ארכיון התצלומים - יד ושם 3078/78


ארכיון התצלומים - יד ושם 3078/82


ארכיון התצלומים - יד ושם 1486/628


ארכיון התצלומים - יד ושם 168GO7


ארכיון התצלומים - יד ושם 1201


ב-4 ביולי 1946, ארע פוגרום בעיר קיילצה שבפולין נגד יהודים ששרדו את השואה ושהו בעיר. זאת לאחר שבעיר נפוצה עלילת דם כי יהודים בני המקום השתמשו כביכול בדם ילד נוצרי לצורך טקס דתי. בפוגרום נרצחו 42 מתוך 163 היהודים שרידי השואה ששהו בעיר וכ-80 נפצעו.
ארכיון התצלומים - יד ושם 1869/857


על החופה רקום "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה" (ירמיהו כ"ג י"א).
אוסף החפצים, יד ושם
השאלת ארגון הג'וינט, באדיבות ג'יין וסטיוארט וייצמן, ארה"ב


האב פאול, היחידי ששרד, חזר לביתו ומצא את המראה אצל קרובי משפחה של אשתו המנוחה.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת קטי סיון, חולון


יהודית שפירו, ילידת 1932, גורשה מגטו וילנה לעבודות כפייה בריגה. שם עבדה בשזירת חוטי נחושת לייצור מכשירי טלפון שדה. לאחר השחרור יצרה במחנה העקורים ציילסהיים שבגרמניה חפצי אמנות מחוטי נחושת.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת יהודית (שפירו) גולדשטיין, ארה"ב


בערכה מקום לדיו בכל צד ומגרעת להנחת הציפורן מקדימה. הערכה נוצרה מאבן גיר ומעוצבת בצורת גשר הברזל שחיבר בין שניים ממחנות העצורים בקפריסין, ביניהם עבר כביש. הגשר נבנה לאחר שהופעל לחץ על הבריטים שיקלו את המעבר בין שני המחנות. יוצר - אמן אלמוני.
אוסף החפצים - מוזיאון יד ושם


את המנורה קיבל יהושע לייבנר, סגן מנהל ארגון הג'וינט, כאות הערכה על פעילותו. המנורה, בדומה לפריטים נוספים שנוצרו במחנות המעצר בקפריסין בהם נכלאו המעפילים לארץ ישראל, נוצרו ברובם מאבן גיר שהייתה זמינה במקום.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת אהוד לייבנר, קיבוץ עין השופט


תרומת האמנית
אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם

שני מיליון היהודים שנותרו בחיים בשטחי ברית-המועצות ומאות אלפי היהודים שניצלו בדרכים שונות, או שרדו את המחנות, ניסו למצוא קרוב ורע ששרדו את הזוועות. לרוב נכזבה תקווה זאת. השרידים היהודים יצאו מן המחנות והיערות, שבו מן המחבואים ומברית-המועצות במסגרת הרפטריאציה (שיבה למולדת), ניסו לחזור אל בתיהם במזרח אירופה ונתקבלו שם בדחייה ובאיבה. תושבים רבים חששו שהיהודים שבו כדי לדרוש את רכושם שנגזל ונמצא בידי שכניהם. כ-1,000 מן הניצולים נרצחו בחודשי השחרור הראשונים בידי כנופיות אנטישמיות.
ניצולים רבים החלו לנוע מערבה. מקצתם השתקעו למשך זמן מה בסמוך לגבול פולין-גרמניה והקימו מוסדות קהילתיים מתוך רצון להכין את עצמם לקראת חיים חדשים. הם הקימו בתי חולים שטיפלו בניצולים החולים והתשושים, בתי ילדים, בתי ספר וחוות להכשרה חקלאית. לאחר תקופת התאוששות המשיכו חלקם בדרכם למערב אירופה ודרומה לכיוון החוף האיטלקי. שארית הפלטה - המעטים ששרדו, תבעו הגירה חופשית, בעיקר לארץ-ישראל. הג'וינט פעל בקרב העקורים וסייע במזון ובביגוד ואף סייע במימון המפעלים החינוכיים והקצה כספים לארגון העלייה המחתרתית לארץ-ישראל ("עליה ב'"). כשליש מ-300,000 העקורים היהודים היגרו לארצות-הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות אמריקה הלטינית.
עם סיום המלחמה ריכזו בעלות הברית רבבות משארית הפליטה במחנות עקורים בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה. כעבור שנה זרמו בעזרת ארגון "הבריחה" עשרות אלפי פליטים נוספים, רובם רפטריאנטים ששבו מברית-המועצות, מערבה – אל מחנות העקורים. בשלהי 1946 נמנו במחנות הללו כ-250,000 נפש. הם הצליחו לארגן במחנות חיים יהודיים תוססים בתחומי החינוך, התרבות, הדת והפעילות הפוליטית.
אחרי המלחמה נאבק העם היהודי נגד מדיניות הספר הלבן הבריטית שהגבילה מאוד את העלייה לארץ-ישראל. בין השנים 1948-1945 עשו כ-70,000 ניצולים את דרכם ארצה בספינות רעועות. בתגובה החלו הבריטים בגירוש המעפילים לקפריסין וכלאו אותם במחנות מעצר. כ-52,000 מעפילים גורשו למחנות מעצר בקפריסין ומצאו את עצמם שוב מאחורי גדרות תיל. הג'וינט ושליחי היישוב נרתמו לסייע ליושבי המחנות והיוו גשר חי בינם ובין הארץ.
ב-29 בנובמבר 1947 החליט ארגון האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל ועל הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. למחרת היום פרצו קרבות בארץ-ישראל. לניצולי השואה היה תפקיד מרכזי בקרבות וכן במלחמת העצמאות שפרצה במאי 1948. כמחצית מן הכוח הלוחם של ישראל אחרי הקמת צה"ל, היו ניצולי שואה, וכשליש מכלל הנופלים בלחימה היו מקרב שארית הפלטה.