קרקוב היהודית

"גלוי וידוע ומפורסם בכל קצווי ארץ האיים הקרובים וגם הרחוקים, בקהילתנו המפוארה מעולם קריה נאמנה, ראש ומטרופולין של מלכים […] עיר מלאה חכמים וסופרים, אנשים בעלי מידות טובות המושלמים בחכמה וביראת ה' אוצרם, ובתורת ה' חפצם להגות באמרי נפר נשף וצפר, ולילה כיום להאיר".
(מתוך פרסום שיצא בשבת בראשית שנת תקמ"ו (1786), בבתי הכנסת בקרקוב כנגד החסידות. מתוך: מ.ש. גשורי, לתולדות החסידות והנגינה החסידית בקרקוב, עמ' 168-169)

קרקוב מסמלת, אולי יותר מכל, את היום והלילה, את האור והחושך, בהיסטוריה של יהדות פולין. העיר שמשכה אליה יהודים כבר מהמאה העשירית, בטרם היתה לבירתה של פולין, הפכה למרכזה התרבותי-דתי של יהדות פולין. כיום, קרקוב מושכת אליה תיירים רבים מרחבי העולם, יהודים ושאינם-יהודים, לא רק בשל מחנות הריכוז הנמצאים בסביבתה, אלא דווקא בשל עברה היהודי העשיר. בגיליון זה של זיקה אנו מבקשים לבחון את הקהילה היהודית בקרקוב, להאיר הבזקים על עברה המפואר,  ללמוד על חורבנה ועל התמודדותה של הקהילה, על גווניה, לנוכח ההשמדה. וכן, להתוודע לניסיונות ההתחדשות היהודית העכשוויים בקרקוב, דרך מחוזות הזיכרון שנותרו בעיר ופעילות הקהילה היהודית הקטנה הצומחת בה.

קרקוב היתה עירם של מלכי פולין, בה קבעו השושלות את מושבן ובנו את ארמונותיהן. המלכים שביקשו לפתח את העיר הזמינו יהודים להתיישב בה והעניקו להם זכויות. המפורסם שבהם הוא המלך קזימיש (Kazimierz) הגדול מהמאה ה-14, שסביב דמותו נרקמה האגדה על אהבתו לאסתר היהודייה, בתו של חייט מאופוצ'נו. אגדה זו אשר התגלגלה בקרב פולנים ויהודים כאחד, מעידה על הקשר שבין העמים ומלמדת על אופיו המורכב לאורך הדורות. על שמו של קזימיש הגדול נקרא הרובע היהודי בקרקוב, שסופח לעיר במאה ה-19, ובו גרו יהודים מראשית היווצרותה של הקהילה. לאחר חלוקתה של פולין עברה קרקוב לידי השלטון ההבסבורגי, אך בעיני הפולנים נותרה כבירתם ההיסטורית. בתקופה זו פרחה התרבות בעיר, הפולנית והיהודית. דווקא בשל מעמדה הלאומי-תרבותי של קרקוב בחר הנס פרנק, מושל הגנרלגוברנמן, למקם את מושבו בעת הכיבוש הנאצי בבירה ההיסטורית של פולין. אין ספק כי עובדה זו השפיעה על גורל יהודי העיר, אשר רובם גורשו בראשית ימי הכיבוש. אולם גם בשל כך, נותרו בתי-כנסיותיה שלמים, כמצבות דוממות המספרות על עברם ועל הבאים בשעריהם, כסיפור של "לוחות ושיברי לוחות המונחים בארון".

קוראים יקרים, בגיליון זה תוכלו למצוא ראיון עם ד"ר אדיטה גברון, היסטוריונית פולניה בת הקהילה הקרקובאית, אשר עוסק בעבר ההיסטורי של הקהילה היהודית, אך גם מעלה את הנעשה בעיר בהווה. כתבה מיוחדת מוקדשת לתופעת האנטיקווריאטים בקרקוב (חנויות ספרים עתיקים) המלמדת על חיי התרבות המגוונים קודם המלחמה. כתבה זו נכתבה על-ידי חוקר הספרות הפולנית, יליד קרקוב, רישרד לב, והתפרסמה לראשונה בעיתון יוצאי קרקוב. גווניה המרובים של הקהילה היהודית בקרקוב עולים ברשימה על הסרט חמש ערים, שנעשה ערב המלחמה. את שנות השואה בחרנו להציג דרך זווית עיניו הייחודית של חסיד אומות העולם תדיאוש פנקייוויץ', אשר בחר להשאיר את בית המרקחת שלו בתוך כותלי הגטו. בנוסף בחרנו לעסוק בסיפור ההתנגדות של המחתרת היהודית בקרקוב, סיפור אשר לא קיבל את מקומו הראוי בזיכרון השואה. ראיון נוסף קיימנו עם המלחין יעקב הולנדר, יליד קרקוב, אשר נותר נצר אחרון למשפחתו שנרצחה בשואה. כתבה נוספת יוחדה לקרקוב היהודית כיום, על חיי התרבות בעיר ועל הקהילה הקטנה הצומחת בה.

צוות העיתון
קיץ 2012