לפניכם רשימת מושגים. הרשימה המלאה מצויה בתקליטור.
"בית ילדים" בשפת הגטו. בתי ילדים הוקמו בבניין בית הספר העירוני לשעבר ובבנייני ציבור אחרים. מכיוון שלרחובות הגטו לא היו שמות אלא הם צוינו לפי אות ומספר, גם מעונות הילדים צוינו באותיות ובמספרים: בתי הילדים הגדולים, של כמה מאות ילדים בכל אחד מהם, נקראו L417, L414, L410. אמנם לא הייתה חובה להעביר את הילדים למעונות, אך תנאי המגורים במעונות היו טובים מהתנאים באולמות השינה של המבוגרים (קסרקטינים), והילדים קיבלו במעונות מעט יותר אוכל מהמבוגרים וזכו לטיפול מסור של מדריכים, לכן הגיעו ההורים בעצמם למסקנה שכך יוטב לילדיהם
מגורי המבוגרים בגטו. בקסרקטינים הענקיים חיו האנשים אלו בצד אלו בצפיפות רבה, ללא פרטיות. מחיים מוכרים ועצמאיים ומבעלות על דירה ורכוש, גורשו היהודים אל האולמות הזרים והמנוכרים, ולכל אחד היה שטח דרגשו בלבד. לאחר שפונו תושבי טרזין הצ'כים מהעיר, היא הייתה כולה לגטו, והאסירים שוכנו גם בבתי המגורים שהתפנו, עדיין בצפיפות גדולה (חמישים עד שמונים איש במקום שחיה בו משפחה צ'כית אחת).
גטו-מחנה טרזיינשטט הוקם בנובמבר 1941 בעיר המבצר טרזין, שישים קילומטרים מצפון לפראג. כוונת הגרמנים הייתה לרכז בו את רוב יהודי הפרוטקטורט (אזור חסות), וכן יהודים קשישים ידועי שם ובעלי זכויות מגרמניה ומכמה ארצות במערב אירופה, להעבירם בהדרגה למחנות ההשמדה ושם לרצוח אותם. בהמשך נוספה עוד מטרה: הסוואת רצח יהודי אירופה באמצעות הצגת הגטו כ"יישוב יהודי לדוגמה". אוכלוסיית הגטו הגיעה לשיאה ב-1942 - 53,004 נפש. מתוך 140,000 יהודים שעברו בגטו, 36,000 מתו בו ממחלות, ו-87,000 נשלחו למוות במחנות השמדה. ב-5 במאי 1945 שחרר הצבא האדום את מעט האסירים שנותרו בו.
גירוש קבוצות של יהודים מהגטו למחנות במזרח, רבים מהם לרצח בפולין. ב-9 בינואר 1942 יצא הטרנספורט הראשון מגטו טרזיינשטט מזרחה. יעדם של שני הטרנספורטים הראשונים - ריגה - היה ידוע לכולם, אך אחר כך יצאו הטרנספורטים ליעד לא ידוע. לאחר המלחמה התברר שהמשלוחים הגיעו למחנות העבודה והרצח איזביצה, טרווניקי, טרבלינקה ואחרים. מספטמבר 1943 ציין ה-אס-אס שיעד הטרנספורטים הוא "מחנה עבודה בירקנאו שעל יד נוי-ברון". בסך הכול נשלחו מגטו טרזיינשטט למחנות ההשמדה שישים וחמישה טרנספורטים - 87,000 נפש. כשלושת אלפים מהם שרדו.
כתב העת קמרד ("חבר") יצא לאור במעון Q609 - בית ילדים משותף לבנים ולבנות דוברי צ'כית וגרמנית. את עשרים ושניים הגיליונות של קמרד כתבו נערים בכתב ידם הילדותי, ואייר אותם העורך איוון פולאק, ללא השתתפות המדריכים. (רק שלושת הגיליונות האחרונים יצאו לאור במתכונת שונה והיו כתובים במכונת כתיבה ללא ציון שמות הכותבים). קמרד, כמו עיתוני הילדים האחרים, נועד לבדר, לספק חומר קריאה ולהקנות השכלה.
העיתון ודם ("אנו מובילים") יצא לאור במעון 1 של בית הנערים L417 מיולי 1942 עד ספטמבר 1944 - למעלה משמונה מאות עמודים. עורכו היה פטר גינץ. ודם נכתב בכתב יד, ואיירו אותו הילדים בני הארבע עשרה. רמת הכתיבה של ודם מעידה כי מרבית הילדים היו בעלי כושר הבעה גבוה ויכולת יצירה וידעו לספר על המציאות הקשה שהתמודדו עמה. אחד מהם, האנוש האכנבורג, בלט בעיקר בשיריו. העיתון ביטא את העולם הפנימי של הילדים ואת המציאות הקשה בגטו כפי שהיא השתקפה בעיניהם.
כדי להזים את השמועות על הרצח ההמוני ולהוכיח לוועדות הצלב האדום הבין-לאומי שמצבם של היהודים טוב, הכינו הנאצים את גטו טרזיינשטט להצגתו כיישוב יהודי לדוגמה. למעלה מ-12,000 איש נשלחו מזרחה למחנות, ונעשה מבצע לייפוי הגטו: חזות הגטו שופצה בצבע ובירק, הובאו כלי נגינה והותרה פעילות תרבות, נפתחו בנק ובית קפה - כולם מדומים. בבית הקפה לא היה אוכל, ובבנק לא היו כסף או חשבונות. דוח המשלחת לאחר הביקור ב-23 ביוני 1944 הראה כי היא התרשמה לטובה ממצבם של היהודים בטרזיינשטט, ותרמיתם של הגרמנים הצליחה.
סרט תעמולה שצולם בגטו ב-1944 לאחר ביקורה של משלחת הצלב האדום. הסרט לא הוצג מעולם לפני הקהל הרחב, ורק חלקים ממנו התגלו. נראים בו יהודים משחקים כדורגל בחצר, עובדים בבית מלאכה, משקים ערוגות בגן הירק, לוגמים משקה בבית הקפה, מחליפים ספרים בספרייה הציבורית. היהודים המופיעים בסרט לבושים היטב, מחייכים ונראים שבעי רצון. רוב "השחקנים" בסרט נשלח לאחר הסרטתו אל המחנות ושם נרצחו.
מספטמבר 1943 נלקחו בכפייה בטרנספורטים אלפי יהודים מטרזיינשטט למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. נראה כי הגרמנים היו סבורים שהצלב האדום ישלח משלחת לבחון את מצבם של היהודים במחנות עקב הביקור שלה בגטו. הצלב האדום לא עשה זאת מעולם. היהודים שהובאו למחנה המשפחות באושוויץ-בירקנאו לא עברו סלקצייה, שערם לא גולח, והם לא לבשו חליפות אסירים. היהודים הללו נרצחו שישה חודשים לאחר הגעתם, כשהתברר שמשלחת הצלב האדום אינה עתידה להגיע לביקור במחנה. כאלף אנשים "כשירים" לעבודה נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה. כל האחרים נרצחו בתאי הגזים.
"קסרקטין המבורג מתעורר" 1942-1943
