תערוכה בתמונות ובמילים - חוה וולף - ויז'ניצר 

על האמנית

שמי חוה וולף וויז'ניצר. אני ניצולת שואה, נולדתי ברומניה, בוקובינה. עברתי שבעה מדורי גיהנום במשך 4 שנים בטרנסניסטריה. טיפוס, רעב וכפור של 42- מעלות קור, בשנים הכי משמעותיות לילדה. עליתי ארצה דרך קפריסין ב-1947 עם עליית נוער, כנערה בודדה ללא הורי. 

הגעתי לארץ לעוד מלחמה. אני פה, אך עדיין שם לכודה בשואה. הכאב והזכרונות מתעוררים עכשיו ביתר שאת אחרי 60 שנה.

הצלחתי להדחיק את הכאב וחלומות הזוועה ולבנות בית ומשפחה לתפארת. וזה כל אושרי. 

התחלתי לכתוב שירים בדמעות לזכר השואה ולצייר תמונות בצבע על הילדות האבודה והאופטימיות לחיים. אני מקווה שמי שיראה את ציורי ויקרא את שירי, יבין וירגיש את אשר עבר עלי בשואה, בנס שרדתי. בשארית כוחותינו עזרנו בהקמת המדינה לעם היהודי הנרדף. אשמח שהנוער יבין וידע להעריך את המשמעות של מדינה עצמאית לעם היהודי... כי לנו ולי במיוחד היא יקרה מאוד. 

חוה וולף מציגה תערוכה מציוריה ושיריה "ילדות בסבך הדמעות בבית ווהלין מ-2006.

חוה וולף-וויז'ניצר וברקע יצירותיה, 2009

חוה וולף-וויז'ניצר עם חברותיה במחנה המעצר בקפריסין, 1947

בַּיַּלְדוּת הָאַחֶרֶת

בַּיַּלְדוּת הָאַחֶרֶת,
סִפּוּרֵי אַגּדָוֹת בְּגֶרְמָנִית
עַל נְסִיכִים קְסוּמִים וְאַהֲבוֹת
וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחֲרֵי הַבְדָּלָה,
סִפּוּר חֲסִידִי עַל נִפְלְאוֹת
רַבָּנִים גְּדוֹלֵי הַדּוֹר
תָּמִיד מוּקֶפֶת אַהֲבָה

גֵּרֱשׁוּ אוֹתִי אֶל רִיק!
כָּל חַיֵּינו אָרוּזִים בְּשָׂקִים
יַד אִמִּי מְלַטֶפֶת רֹאשִׁי,
מַבַּט אָבִי נוֹתֵן נֹחַם.

אֵין יוֹתֵר סִפּוּרֵי נִסִים וְנִפְלָאוֹת, 
כָּאן זֶה לֹא קוֹרֶה יוֹתֵר.
הַנְסִיכָה עֲכְשָׁו בְּשֶׁלֶג זוֹחֶלֶת,
מְבַקֶשֶׁת לֶחֶם וּקְצַת מַיִם.
בְּגָדֶיהָ קְרוּעִים, רַגְלֶיהָ קְפוּאוֹת;
נְסִיכָה חוֹלַת טִיפוּס מְחַפֶּשֶת מִטָה.
שׁוּב אֵין אוֹר בַּאַרְמוֹן,
כָּבָה זִכְרוֹן הַסִפּוּרִים.

הַבַּיִת שֶׁהָיָה

בַּיַּלְדוּת הָאַחֶרֶת,הִשְׁאַרְתִּי נֵר דּוׁלֵק בַּחַלּוׁן,
וּבֻבָּה בְּפִינַת הַחֶדֶר,
בַּתַּנּוּר הַלֶּחֶם.
עִפָּרוֹן עַל הַשֻּלְחָן
וְכוֹבַע מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.

בְּגַן תַּפּוּחַ וְאַגָּס וְשׁוֹשָׁן פּוֹרֵחַ
הִשְׁאַרְתִּי חֲלוׁם שֶׁל יַלְדוּת, זִכְרוׁנוׁת
הַמְּאִירִים לִי שְׁבִילִים
בְּנַפְתּוּלֵי הַחַיִּים,

חָזַרְתִּי. הַגֶּשֶׁם בַחַלּוׁן
הַפַּחַד בַלֵּב לָשׁוּב לְאוֹתוֹ בַּיִת
עוֹטֵף אוֹתִי בִּכְאֵב
הַקִּירוֹת הִשְׁחִירוּ, הָיָה קַר וְרֵיק.

הַנֵּר כָּבָה הַבֻּבָּה אֵינֶנָה
הַתַּפּוּחַ נָשַׁר הַשׁוֹשָן נָבַל
וְאֵין בּוֹ חֲלוֹם מֵהֶעָבָר.

שׁוֹמֵר נָאצִי

דּוֹהֵר עַל סוּס, פַחַד אָחַז,
מְחַפֵּשֹ קָרְבָּן יוֹמִי.
יֶלֶד קָטָן חָזַר עִם כּוֹס מַיִם,
וְהוּא הַשָּלָל.
צוֹעֵק הַנָּאצִי: לֶקַח לְכֻלְכֶם...
לָמוּת מִצָּמָא
עִם כּוֹס מַיִם בַּיָד.

הַצְּבָעִים

קֶסֶם חַיַּי 
דִּמְיוֹנוֹת כַּר לְרֹאשִׁי
עוֹלָם מֻפְלָא מוּלִי
חֲלוֹם אוֹ מְצִיאוּת
יַלְדָּה זוֹחֶלֶת 
אוֹר וְצֶבַע כְּבָר לֹא רוֹאָה
עַל כַּר דְּמָעוֹת קְפוּאוֹת
גֶּדֶר תַּיִל סְבִיב יַעַר עֲנָק
מוֹחֵק כָּל דִּמְיוֹן וְצֶבַע
לִשְׁרוֹד
פַנְטָזִיַית הַצְּבָעִים.

אֵין יַלְדוּת

אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵין יַלְדוּת?
הַזְּמַן זוֹחֵל,
רַק חֲלוֹם וַהֲזָיוֹת בַּיּוֹם בַּלֵּילוֹת כְּפוֹר.
מְחַפֶּשֶֹת פִּינַת שְֹמִיכָה,
לְחִמּוּם גּוּפִי.
יָדַי מְגַשְּשוֹת בָּאֲפֵלָה,
רַק רִיק מוּלִי.
מְחַפֶּשֶֹת יָד מְלַטֶּפֶת, נִתְקֶלֶת בְּקִיר.
נִרְדֶּמֶת קְפוּאָה --- בּוֹכָה.

יַלְדוּת בִּסְבַך הַדְּמָעוֹת

אֵיךְ לָצֵאת מִסְּבַך הַדְּמָעוֹת
אֵיךְ לִרְאוֹת הַיּוֹפִי
לָחוּשׁ הָרוּחַ עַל פָּנַי 
לַחְלוֹם שֶׁהֶעָבָר לֹא הָיָה
לִרְאוֹת פֶּרַח פּוֹרֵחַ
לְהִשְׁתָּאוֹת עַל נִפְלְאוֹת הַיְּקוּם
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁכּוֹחַ
סֵבֶל כְּפוֹר וְרָעָב

לְסַיֵּם הַפֶּרֶק הַכּוֹאֵב וּמַאֲגַּר הַדְּמָעוֹת
הַאִם יֵשׁ בִּיכָלְתִּי לִנְעֹל הַסֵּבֶל
שֶׁחוֹנֵק מֵאָז הַיַּלְדוּת
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת יוֹפִי 
אִם שָׁחֹר בַּלֵּב
אַחֲרֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה אֲנִי בּוֹכָה

יַלְדוּת בִּסְבַך הַדְּמָעוֹת - חוה וולף-ויז'ניצר

תִּקְוָה

מָתַי אֶהְיֶה חָפְשִׁיָּה 
לִרְאוֹת יְפִי נוֹף
עוֹטֶה צֶבַע,
תְּכוֹל שָׁמַיִם, מְעוּף צִפּוֹר?
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ
הַזְּוָעוֹת שֶׁהָיוּ, הַטֵּרוּף?!
בַּלֵּילוֹת אֲנִי צוֹעֶקֶת, נֶחֱנֶקֶת:
רַק לֶחֶם, קְצָת חֹם!

רֹאשִׁי עַל כַּר
שׁוֹאֶלֶת עַד מָתַי
לִנְעֹל הַכְּאֵב הָפּוֹרֵץ
מִן הַסְּדָקִים בַּלֵּילוֹת?

בֹּקֶר, שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת,
יֵשׁ תִּקְוָה

תִּקְוָה - חוה וולף-ויז'ניצר