יום א' - ה': 17:00-9:00
יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00
יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל
הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.
הרב חיים הלוי רבינוביץ', יאסי, רומניה
חיילים רומנים עוצרים יהודים במהלך הפוגרום, באמצע: שמואל לייב זלטר, 28-29 ביוני 1941, יאסי, רומניה
פצועים ונרצחים מקורבנות פוגרום יאסי, רומניה
חנות, אחרי פרעות ינואר 1941, בוקרשט, רומניה
כפי שהיה מקובל למדי בקהילות היהודיות ברחבי העולם, לליאון ניתנו שני שמות: שם יהודי ושם רומני. מהשם אפשר ללמוד על היחסים בין המשפחות היהודיות לבין סביבתן הלא יהודית.
פירוש השם ליאון בשפה הרומנית הוא אריה, וזה גם פירוש השם לייבל ביידיש. במזרח אירופה, להרבה שמות פרטיים עבריים היו כינויים נלווים ביידיש.
להוריו של ליאון היו שמות יהודים בלבד – אברהם וזלדה. מעניין לראות כי לילדיהם ניתנו שמות לועזיים, ליאון וקלרה. לעתים קרובות השתמשו יהודים בשמות לועזיים כדי להקל על השתלבותם בחברה הלא יהודית שחיו בה, במיוחד לצורך פרנסה. ייתכן שכדי להקל על ילדיהם את השתלבותם בחברה הלא יהודית, נתנו הוריו של ליאון לילדיהם שמות לועזיים.
איך אנחנו יודעים את זה?
על מנת לבדוק פירושי שמות אפשר לערוך חיפוש בפנקסי קהילות או במאגר של בית התפוצות.
ליאון נולד בשנת 1920 ביאסי שברומניה. הוא חי בתקופה שבה חלו ברומניה תמורות רבות. לאחר מלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה ב – 1918, סופחו לשטחה של רומניה בוקובינה, בסרביה וטרנסילווניה. בעקבות זאת גדלה האוכלוסייה היהודית ברומניה פי שלושה: מ-239,967 נפש (3.3% מכלל האוכלוסייה) ל-760,000 נפש (4.2% מכלל האוכלוסייה). יהודי רומניה היו מחולקים לארבע יחידות נפרדות מבחינה היסטורית: הרגאט (ובה יאסי) שהיא הממלכה הישנה והגרעין שסביבו התגבשה רומניה הגדולה, טרנסילווניה, בסרביה ובוקובינה. כל אחת מהיחידות הללו השתלבה בדרך שונה בתוך האוכלוסייה והתרבות הסובבות אותה, ובין הקהילות היהודיות היו הבדלים ניכרים – לשוניים, תרבותיים, חברתיים ולאומיים.
בשנות ה-20 שלטה ברומניה מלוכה פרלמנטרית וכלכלתה שגשגה, אך עם פרוץ המשבר הכלכלה העולמי ב-1929 והתגברות המתח הפוליטי הפנימי נכנסה המדינה לתקופה של משברי שלטון. באותה עת חלה בה התעוררות לאומנית פשיסטית מלווה באנטישמיות חריפה: שנתיים קודם לכן, ב-1927, הוקם "משמר הברזל", לגיון בעל אידאולוגיה לאומנית קיצונית שהאנטישמיות הייתה רכיב בולט בה. בהמשך בשנות ה-30, גם במצעיהן של שאר המפלגות הגדולות, שייצגו זרמים מרכזיים יותר ברומניה, היו סעיפים אנטישמיים. רדיפת היהודים ברומניה התגברה בד בבד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. מצבם החמיר עם עלייתו לשלטון של המלך קארול ה-2 בשנת 1938, ובתקופת שלטונו נכללו בחוקה הרומנית כמה סעיפים של אפליה גזעית. מגמתה של החוקה, כפי שהוגדרה במרס 1938, הייתה "לגרש מן הארץ את כל מי שאינם בעלי זכויות אזרח". אף שלא נזכרה בחוקה שלילת האזרחות מן היהודים, הרי "בדיקת הזכויות" שהנהיגה ממשלת גוגה (הממשלה שקדמה לשלטון המלך קארול ה-2) הקיפה את כל האוכלוסייה, עד כי, בדרך עקיפה, נשללו מכל היהודים זכויותיהם הפוליטיות. ביאסי עצמה גם לאחר נפילת ממשלת גוגה-קוזה נשאר על כנו חוק בדיקת אזרחות היהודים. פקידי השלטונות ביאסי מצאו תואנות שונות כדי לסחוט מן היהודים כספים תמורת תעודות שונות להוכחת אזרחותם.
ב-16 בדצמבר 1938 נחקק חוק שהוציא את היהודים ממפלגת "חזית התחייה הלאומית", המפלגה היחידה שקיומה הותר אז. המשמעות הייתה שלילת זכויות בתחום התעסוקה: מי שלא היה חבר במפלגה לא יכול היה לקבל משרה ממשלתית או לשמש במשרות מנהליות במפעלים. נוסף על כך הוכנס לשימוש מושג חדש: "רומנים אתניים". יהודים לא נחשבו לרומנים אתניים אף שחלק מהם נולדו וחיו כל חייהם ברגאט, הממלכה הישנה. המושג החדש אפשר את הוצאתם של היהודים מכל תחומי החיים בחברה הרומנית.
הקהילה היהודית ביאסי הייתה מהוותיקות ביותר ברומניה, ובמאה ה-20 היה לה היה מקום חשוב בחיי הכלכלה והתרבות של העיר בפרט ושל רומניה בכלל.
יאסי, בצפון מזרח רומניה, הייתה בירת נסיכות מולדובה משנת 1565 ובימי מלחמת העולם הראשונה אף שימשה בירה זמנית של רומניה. לפי המסורת, ראשוני המתיישבים היהודיים הגיעו ליאסי במחצית השנייה של המאה ה-15. משהייתה יאסי לבירת מולדובה, החל היישוב היהודי במקום להתפתח במהירות. מראשית היישוב היה עיסוקם העיקרי של יהודי יאסי מסחר ומלאכה. ב-1843 היו רוב התושבים במרכז העיר סוחרים ובעלי מלאכה יהודיים, ונשמעו תלונות שיהודים "פושטים בכל הרחובות והשכונות". באמצע המאה ה-19 התחילו היהודים משמשים גם בנקאים וחלפנים, מקצועות שקודם לכן היו בידי הטורקים והיוונים בלבד. כמו כן תפסו היהודים מקום נכבד בתעשייה.
עד 1834 הייתה "הגילדה היהודית" המוסד המרכזי של הקהילה היהודית ביאסי. היא נוסדה ב-1622 וזכתה להכרה של השלטונות. את ההנהלה בחרו היהודים ילידי רומניה, היא ייצגה את האוכלוסייה היהודית כלפי השלטונות וברבות הימים היו מנהיגי הגילדה לנציגים של יהודי מולדובה כולה. ההכנסות ממסים מימנו את הוצאות הקהילה היהודית: החזקת בתי תפילה, תלמוד תורה, "הקדש" לחולים עניים ובית עלמין. עוד שימש כסף זה לפדיון שבויים ולתרומות למען היישוב היהודי בארץ ישראל.
לאחר שפורקה ב-1834 הגילדה היהודית, התארגנו יהודי יאסי לפי ארצות מוצאם המקוריות - אוסטריה, רוסיה, פרוסיה וכדומה. פיצול זה הוליד חיכוכים רבים וביטל למעשה את היות הקהילה היהודית ארגון מרכזי.
יאסי הייתה גם אחד המרכזים החשובים של התרבות היהודית ברומניה. באמצע המאה ה-19 יצא לאור ביאסי כתב העת היידי הראשון ברומניה, ובעקבותיו הופקו עוד עיתונים יהודיים ברומנית וביידיש. ליאסי יצא מוניטין גם בתחום התאטרון היידי. בעיר זו הציג אברהם גולדפאדן בפעם הראשונה את מחזותיו, ובה הניח יסוד לתאטרון ביידיש ברומניה. בנוסף שימשה העיר גם מרכז למלומדים ולסופרים יהודיים, והם פרסמו ספרים ומחקרים בעברית.
בתום מלחמת העולם הראשונה הייתה ביאסי תסיסה אנטישמית עזה. מוקד חשוב של אנטישמיות בעיר היה אוניברסיטת יאסי, שבין כתליה פעלו אנשים מייסדי המפלגה הלאומנית-דמוקרטית האנטישמית. אחד מהם, קוזה, לימים סגן ראש ממשלה בממשלת גוגה-קוזה (שעלתה לשלטון בסוף שנת 1937), דרש הנהגת "נומרוס קלאוזוס" (הגבלת מספר היהודים שיכולים ללמוד במוסדות החינוך) וניצל את השפעתו על הסטודנטים כדי להסיתם ולהניע אותם לפרוע ביהודים.
ואכן ב-1922 פרצו ביאסי פרעות, ובהן השתתפו סטודנטים רבים של האוניברסיטה. בפרעות גורשו סטודנטים יהודיים בכוח הזרוע מן האוניברסיטה ונחרבו כמה מערכות של עיתונים רומניים שכמה מעורכיהם היו יהודים. אירועים מסוג זה חזרו ונשנו בעיר לכל אורך שנות ה-20. עקב הרדיפות הממושכות ביאסי ירד מספר הסטודנטים היהודיים כדי מחצית, ונוסף על כך חלה הרעה במצבם הכלכלי של היהודים; רבים מבני הקהילה היו למחוסרי עבודה ונזקקו לתמיכה של מוסדותיה.
בשנת 1927 נוסד ביאסי "הלגיון של המלאך מיכאל", ומארגון זה צמח ב-1930 "משמר הברזל" – המפלגה האנטישמית הקיצונית ביותר ברומניה באותה תקופה – והחברים בו כונו "לגיונרים".
מתוך: א' ברושי [עורכת], פנקס הקהילות - כרך ראשון, יד ושם, ירושלים תש"ל, עמ' 164-141.
משיחה עם קלרה, אחותו של ליאון שמילאה את דף העד, התברר כי אמו של ליאון, זלדה, נפטרה לפני המלחמה. אביו של ליאון, נישא בשנית. הוא היה נגר במקצועו והשתייך לשכבה הוותיקה של בעלי המלאכה היהודים בעיר. כאמור, רוב בעלי המלאכה ביאסי היו יהודים ובשל המקום החשוב שתפסו יהודי יאסי בכלכלת העיר, השתדלו שלטונות רומניה לחבל בעבודתם של בעלי המלאכה. הם ניסו לצמצם את פעולתם והטילו עליהם הגבלות וכך כשנסללה בסוף המאה ה – 19 מסילת ברזל לכמה ערים, להם שימשה יאסי מרכז כלכלי, יאסי לא נקשרה לתוואי המסילה. הדבר אכן פגע בפרנסת היהודים ביאסי והעיר ירדה מגדולתה.
את בית המלאכה של אביו של ליאון החרימו השלטונות במסגרת מה שכונה "המאבק למען רכישת החנויות והבתים של היהודונים", על ידי שר הפנים של רומניה באותה תקופה. היהודים אולצו, תוך איומים ועינויים במרתפי המשטרה, "למכור" את המפעלים שלהם במחירים זעומים או אף לתתם חינם אין כסף ל'משמר הברזל', המפלגה האנטישמית הקיצונית ביותר ברומניה באותה תקופה.
בפרעות ביאסי בשנת 1941 נלקח אברהם למחנות עבודה ושב אל משפחתו רק בתום המלחמה. הוא עלה לארץ בשנת 1952.
דף העד של ליאון מרקו שייך לדפי העד הישנים, בהם הוקצה מקום לשמות הורי הקורבן או לילדי הקורבן. כעבור כמה שנים שונתה גישה זו ולפיה כעת יש למלא דף עד על כל נספה, כולל ילדים, אף אם שמם הפרטי אינו ידוע.
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 הגבירה את התמיכה במפלגות אנטישמיות ברומניה והחמירה את מצב היהודים בה. החוקים והמדיניות המפלה שהונהגו בשלטונו של המלך קרל השני שעלה לשלטון בשנת 1938 פגעו הן ביהודי הממלכה הרומנית הישנה (הרגאט) והן ביהודי האזורים שסופחו למדינה לאחר מלחמת העולם הראשונה.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה הייתה רומניה לבעלת בריתה של גרמניה והפגיעות ביהודים החריפו. עם עלייתו של יון אנטונסקו לשלטון בספטמבר 1940 יצאה ממשלת רומניה בהצהרה רשמית כי יאסי היא "עיר תנועת הלגיונרים". באותה תקופה גברו רדיפות היהודים ביאסי: הם הובאו בקבוצות או ביחידים למשטרה ושם הואשמו בהדבקת כרוזים קומוניסטיים או בהחזקתם. באמצעות עינויים קשים נאלצו העצורים להודות בחטאים שלא חטאו ואף לגרור אחריהם מכרים וקרובים. על סמך הודאות כפויות אלו הרשיעו בתי המשפט את הנאשמים ודנו אותם לעונשים שונים. כמו כן נידונו קבוצות של תלמידים ושל בני נוער למאסר או למעצר במחנות.
חיפושים מתמידים נערכו אצל יהודים אמידים, והכספים שנמצאו ברשותם הוחרמו. הלגיונרים גם פעלו להחרמת חנויותיהם של היהודים. משמרות לגיונרים מנעו מהקונים להיכנס לחנויות אלו, ועל חלונות הראווה שלהן הודבקו שלטים - "חנות של יהודון". בכרוזים שהופצו נדרש מהנוצרים שלא לקנות אצל יהודים.
נוסף על פגיעות אלו, על פי חוק מיום 14 באוקטובר 1940, גורשו התלמידים והמורים היהודיים מבתי הספר הממלכתיים, והקהילה היהודית נאלצה להקים מוסדות חינוך חלופיים בזמן קצר.
מתוך: א' ברושי [עורכת], פנקס הקהילות - כרך ראשון, יד ושם, ירושלים תש"ל, עמ' 165-141.
פלישת גרמניה לברית המועצות ביוני 1941 במסגרת 'מבצע ברברוסה', הייתה נקודת מפנה בגורלם של היהודים בארצות שהיו נתונות לשליטתם של הנאצים ובמדינות הגרורות של גרמניה, ביניהן יהודי רומניה.
עם תחילת הפלישה הצטרף צבא רומניה, בראשות הרודן יון אנטונסקו, למלחמה לצדה של גרמניה. לאחר מכן גורשו ארבעים אלף יהודים תושבי כפרים ועיירות מהרגאט. רכושם הוחרם, והם הועברו למחנות מעצר או למקומות מגורים אחרים, שם חיו בעוני ונזקקו לסעד.
הראשונים ביהודי השטחים המסופחים שנפגעו היו יהודי יאסי, בירת מולדביה. הפרעות ביהודי יאסי נעשו בפקודתו המפורשת של יון אנטונסקו – הוא הורה לפנות מהעיר את כל היהודים ולחסל כל יהודי שיפתח באש על חיילים רומנים וגרמנים. פקודה זו העניקה יד חופשית לצבא, לז'נדרמריה ולמשטרה להרוג יהודים, לענות אותם ולפנות אלפים מהם ברכבות לדרומה של רומניה. מטה המלחמה ושירות המודיעין המיוחד, הSSI הכינו את הקרקע לפרעות וסיפקו את העילה לענישת יהודי העיר. יחידות של צבא גרמניה שהיו מוצבות בעיר עזרו לרומנים להגשים את הרצח. תכנון הטבח נסמך על דוגמת הפרעות ביהודי דורהוי, שבצפון מולדובה שבה עשה צבא רומניה פרעות ביהודים בקיץ 1940. פינוי היהודים היה חלק מן "התכנית הגדולה" שהייתה אמורה לשים קץ לנוכחות היהודים במולדובה בד בבד עם השמדתם של יהודי בסרביה ובוקובינה. תכנית זו ידועה בשם הקוד "ניקוי שטח".
ב - 24 ביוני הפציצו מטוסים סובייטיים את יאסי מבלי לגרום נזקים של ממש, אולם ההפצצה זרעה בהלה בקרב האוכלוסייה. זו האחרונה הפיצה שמועות שהיהודים מאותתים כביכול לטייסים סובייטים כדי לעזור להם לפגוע במטרות בעיר. יומיים אחר כך, ב-26 ביוני הופצצה העיר בשנית, והפעם נפגעו כמה מקומות בעיר ונגרמו אבדות בנפש. עוד באותו היום גברה לפתע ההתקפה האנטישמית בעיתונים המקומיים והסיתה לפגיעה ביהודים. יום אחר כך, ב-27 ביוני האשימו השלטונות באופן רשמי את היהודים באחריות להפצצות סובייטיות.
איך אנחנו יודעים את זה?
מעבר למידע שניתן למצוא במרכז המידע אודות השואה, ניתן לחפש גם בפנקסי הקהילות.
בפרעות יאסי שהתחוללו משעות הלילה של 28 ו-29 ביוני השתתפו והיו פעילים אלפי תושבים רומנים מן העיר מכל שכבות האוכלוסייה, נוסף על אנשי כוחות הסדר, צבא רומניה וצבא גרמניה.
האות לתחילת הפרעות היה בימוי של התקפת סובייטים על העיר. במשך הלילה חיילים והמון אזרחי בדקו ובזזו את בתי היהודים, אחר כך הוציאו את היהודים מבתיהם וממקלטיהם והצעידו אותם למפקדת המשטרה, שם רוכזו היהודים בחצר הקסטורה. הבניין שכן במרכז העיר, קרוב למדי לתחנת הרכבת. הפקודה המפורשת של אנטונסקו קבעה שיש לפנות את 45,000 היהודים מיאסי. הקסטורה הייתה אמורה לשמש מקום ריכוז בדרך אל הפינוי. היהודים שהגיעו לחצר הקסטורה הוכו ונשדדו, ומי ששרדו מההכאות נטבחו במשך היום במכונות ירייה. בחצר הקסטורה נרצחו במשך יום אחד כחמשת אלפים יהודים. ברחובות שבסביבה ובדרך אל תחנת הרכבת נרצחו עוד כמה אלפים.
בליל 30 ביוני 1941 יצאה הרכבת הראשונה של 5,000 יהודים למחנה טרגו-ז'ין ששימש אז מקום ריכוז וכליאה של יהודים מכפרי מולדובה ועיירותיה. מכיוון שהמחנה היה קטן מלהכיל את 8,000 היהודים שפונו ברכבות המוות, היה צורך לשנות את יעד הרכבות. הרכבת השנייה יצאה באותו היום פודול-אילואיי, ובה 2,500 יהודים. הקרונות שהאנשים הובלו בהם נועדו להובלת בקר או כימיקלים, ופתחי האוורור שלהם נאטמו. היהודים מתו ברכבות מחנק, מצמא או בידי הז'נדרמים ששמרו על הרכבת ובידי הרומנים שניסו לשדוד את המובלים בה כשהרכבות עצרו.
בפרעות יאסי נספו כ-15,000 יהודים - 8,000 בעיר עצמה וכ-7,000 בשתי רכבות המוות.
בתאריך המוות כתבה קלרה את השנה 1942. אמנם הפרעות ביאסי אליהן מתייחסת קלרה בדף העד נערכו כאמור בסוף יוני, אך ניתן להניח כי כוונתה הייתה שאם ליאון הועלה על רכבת מוות, הרי שבוודאי תחילת 1942 כבר לא היה בין החיים.
מתוך: ז'אן אנצ'ל, תולדות השואה – רומניה, יד ושם, ירושלים תשס"ב, עמ' 1183-1151.
קלרה זילברשטיין (לבית מרקו) מילאה בשנת 1999 את דף העד על ליאון מרקו - אחיה הגדול. קלרה, אחיה ואחותה ניצלו מפרעות יאסי אך נלקחו לעבודות כפייה עד תום המלחמה. בשנת 1948 עלתה קלרה ארצה. היא הייתה אחת משלושים אלף יהודים שעלו לישראל באותה תקופה. המידע בדף העד מאפשר לנו להתחקות לא רק על גורלו של ליאון אלא גם על גורלם של חלק מיהודי רומניה לפני השואה ובשואה.
מסמכים רומניים רשמיים מלמדים כי מספר היהודים ברומניה רבתי ערב פרוץ המלחמה לא עלה על 800,000 נפש. מספר היהודים שנרצחו בשלטונה של רומניה הוא לכל הפחות 410,000 נפש, אך ההערכות הן כי מספר זה אינו אומדן אמתי של האבדות; אומדן מדויק יותר מעלה את מספר הנספים בכמה עשרות אלפי בני אדם. ההערכות אלה אינן מבוססות על השוואה עם מספר היהודים שחיו ברומניה ב-1930, אלא על מספר היהודים שחיו בה באוגוסט 1941 (בשנה זו החזירה לעצמה רומניה את השטחים שסיפחו הסובייטים ב-1940 והשתלטה על חלק מדרום מערב אוקראינה) ונעלמו עד 1944.
כ-300,000 איש, רוב יהודי רומניה שנותרו בחיים לאחר המלחמה, עלו לישראל. לעלייה ההמונית בשנים 1951-1949 הייתה השפעה מכרעת על מצב הקהילות היהודיות ברומניה. ערים שלמות התרוקנו מיהודים. בבוקרשט, ביאסי ובערים אחרות שהיו בהן מרכזי היהודים הגדולים איבדו הרובעים היהודיים את צביונם המיוחד. בעיירות רבות חדלו הקהילות להתקיים ובתי הכנסת נסגרו. ב-1968 נותרו רק כשבעים קהילות יהודיות ברחבי רומניה, לרבות טרנסילווניה הצפונית ובוקובינה הדרומית, לעומת מאתיים וחמישים קהילות שהיו בשטח זה עם שביתת הנשק ב-1944.
כיום חיים ברומניה 75,000 עד 80,000 יהודים.
מתוך: ז'אן אנצ'ל, תולדות השואה – רומניה, יד ושם, ירושלים תשס"ב, עמ' 1389-1387;
א' ברושי [עורכת], פנקס הקהילות - כרך ראשון, יד ושם, ירושלים תש"ל, עמ' רג-רה
החדשות הטובות הן שאתר עבר לאחרונה שידרוג משמעותי
החדשות הפחות טובות הן שבעקבות השדרוג אנחנו מעבירים אותך לדף חדש שאנו מקווים שתמצאו בו שימוש
שאלות, הבהרות ובעיות אנא פנו ל- webmaster@yadvashem.org.il
