"היא התייחסה אלי יותר טוב מאמי"
מעדותו של יונה קפלן, בעלה של וונדה-רבקה
וונדה נולדה בכפר שטוצ'קי הסמוך ללובלין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היא התגוררה עם בעלה ובתה בלובלין. במהלך המלחמה עבדה וונדה בהפעלת מכונה לכתישת תבואה בחווה שליד לובלין, ועימה בחווה עבדו גם כמה שבויים יהודים מן המחנה ברחוב ליפובה בלובלין. תוך כדי העבודה המשותפת התיידדה איתם וונדה וזכתה באמונם, ולאחר שנודע לאסירים שהם עומדים להישלח למחנה הריכוז מיידנק, הם ביקשו ממנה להחביא אותם בביתה.
לאחר שקיבלה את הסכמת בעלה להחביא את היהודים בביתם, התקינה וונדה במו ידיה מקום מסתור גדול במחסן הסמוך לביתה. את האדמה שהוציאה במהלך החפירה פיזרה בגינתה על מנת שלא לעורר חשד, ובמחסן העמידה מיכל גדול כדי להסוות את המסתור שבו הצטופפו במשך שנה וחצי שמונת הגברים היהודים ושתי הצעירות שהצטרפו אליהם. למרות מצבה הכלכלי הדחוק וחרף העובדה שהבורחים הגיעו רק עם בגדיהם לעורם, עשתה וונדה למען היהודים שהסתירה כל שביכולתה. היא טיפלה בהם במסירות רבה, דאגה להם לאוכל, פינתה את צורכיהם וניקתה את השירותים. כדי להצטייד באוכל נדרשה וונדה ללכת לכפר. פעמיים נתפסה על ידי הגרמנים, שחשדו בה ואף איימו עליה שבפעם הבאה ישלחו אותה למחנה מיידנק.
שכניה, שחשדו בה שהיא מסתירה יהודים, הלשינו עליה לרשויות, והמשטרה ערכה חיפוש בדירתה, אך למרבה המזל, לא מצאה איש מן היהודים המסתתרים. למרות הסכנה המוחשית והיומיומית לחייה והקשיים הרבים שחוותה, לא רפו ידיה של וונדה, וכל עשרת היהודים שהחביאה שרדו עד השחרור.
וונדה הייתה אישה ענייה שאהבתה הבסיסית לאנשים גרמה לה להזדהות עם גורלם של היהודים ולסכן את חייה כדי להצילם. היא לא קיבלה תמורה ולא ביקשה הכרת תודה על מעשיה.
לאחר המלחמה התגרשה מבעלה ונישאה ליונה קפלן, אחד מן היהודים שאת חייהם הצילה. הם החלו במסע נדודים, עברו להונגריה ולאחר שנתיים הגיעו לישראל וקבעו את ביתם במושב בית אלעזרי. וונדה, שכונתה בפי שכניה "קפלנובה", ויונה ניהלו משק חקלאי, גידלו עופות וגידולי שדה וקיימו קשרים בעיקר עם שכניהם דוברי הפולנית. לוונדה-רבקה ויונה לא היו ילדים משלהם.
ב-24 ביולי 1975 הכיר יד ושם בוונדה קפלן (לבית פיסולה) האמיצה והנחושה כחסידת אומות העולם.
ב-15 בינואר 1985, והיא בת 77, הלכה וונדה פיסולה, היא רבקה קפלן, לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הלטיני ביפו בשם רגינה קפלן.
