לפני מלחמת העולם השנייה, בזמן שביקר את משפחתו בטורון, התוודע עקיבא (אייק) הוכמן מטומשוב לובלסקי לאירנה אייכברגר (לימים זקרזבסקה), שעבדה במשק בית.
כאשר החלו האקציות נגד היהודים בטומשוב לובלסקי נמלט עקיבא כשהוא מתחזה לנוצרי, ומצא את דרכו לוובז'ז'נו שבמחוז טורון. שם, באמצע 1942, מצא את אירנה, שיחד עם אחותה ויקטוריה אייכברגר, החליטה להחביאו בבניין בית ספר בוובז'ז'נו. ויקטוריה עבדה בבית הספר, שהיה אז סגור לרגל חופשת הקיץ, והחזיקה במפתחות לבניין.
האחיות סיפקו מקלט לעקיבא במשך כחודשיים, עד תחילת שנת הלימודים. הם הונחו אך ורק משיקולים הומניטריים, מעולם לא ביקשו פיצוי או תמורה, והן סייעו לעקיבא למרות סכנת החיים שנשקפה להן מעצם הגשת הסיוע ליהודי.
עקיבא שרד את המלחמה והיגר לארצות-הברית.
אירנה נפטרה ב-1985, ואחותה ויקטוריה נישאה לבנימין בֶּנֶייק צוקרוביץ ועלתה איתו לישראל. הזוג צוקרוביץ קבע את ביתו בחיפה. לבנייק ולוויקטוריה לא נולדו ילדים. בנייק עבד כצבע, ואילו ויקטוריה הייתה עקרת בית. היא תוארה כאשה צנועה, נעימת הליכות, חברותית, וכמי שאהבה מאוד את ישראל ובמיוחד את הים. בפי מכריה נקראה בשם וְיֶישָָה.
ב-13 באוקטובר 1988 הכיר יד ושם באירנה זקרשבסקה (לבית אייכברגר) ובאחותה ויקטוריה צוקורוביץ (לבית אייכברגר) כחסידות אומות העולם.
בגיל 69 הלכה ויקטוריה לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הלטיני בחיפה.
