המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בטומשוב לובלסקי כ-5,600 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר ומלאכה זעירה, בעיקר בענפי ההלבשה ובענף המתכת, והקימו איגודים מקצועיים לעזרה הדדית. בעיר פעלו אגודות צדקה וסעד שנעזרו בארגונים ובקהילות מחוץ לעיר, קופת גמ"ח ובנק יהודי.
טומשוב לובלסקי הייתה מרכז חסידי חשוב ומקום מושבם של אדמו"רים ראשי חצרות חסידים. בעיר פעלו גם מפלגות ציוניות ותנועות חלוציות וכן אגודת ישראל והבונד, ראה בה אור שבועון ביידיש, ופעלו בה כמה אגודות תרבות יהודיות.
הגרמנים כבשו את העיר ב-13 בספטמבר 1939, ומיד החלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה. שישה יהודים נרצחו. ב-20 בספטמבר נסוגו הגרמנים והסובייטים נכנסו לעיר, אך כעבור שבוע נסוגו ממנה אל מעבר לקו הגבול שנקבע בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ. עמם עברו את הגבול למזרח פולין כאלפיים מיהודי העיר, ובהם האדמו"ר אריה לייבוש רובין. בטומשוב לובלסקי נותרו כ-3,500 יהודים.
עם שובם של הגרמנים התחדשו הרדיפות. בדצמבר 1939 נרצחו כמה יהודים. בסוף 1939 הצטוו יהודי העיר לשאת טלאי צהוב על בגדיהם וסרט זרוע שעליו מגן דוד. הגרמנים מינו יודנרט בראשותו של יהושע פישלזון. היודנרט נצטווה לגייס יהודים בני 50-12 לעבודת כפייה ולאסוף כספים לתשלום כופר גבוה. היודנרט פתח מטבח ציבורי.
במועד לא ידוע הוקם בשני רחובות בעיר גטו פתוח. באביב 1942, בשל סירובו של פישלזון למסור לגרמנים רשימות יהודים לגירוש, הוציא הגסטפו להורג אותו ואת בני משפחתו.
במרס 1942 גירשו הגרמנים את כל היהודים בני 32 ומעלה למחנה ההשמדה בלז'ץ, גירוש נוסף בוצע ב-22 במאי, ואחרוני היהודים גורשו לבלז'ץ ב-27 באוקטובר 1942, בידי אנשי גסטפו ופולנים.
היו שהצליחו להימלט ליערות, אך רובם נתפסו בידי פולנים משתפי פעולה והוסגרו לגרמנים. כמה צעירים יהודים הצליחו לארגן פעולות התנגדות.