אגניישקה (יאדג'ה) נולדה בעיירה אלכסנדרובקויאבסקי צפונית ללודז' במערב פולין. עוד בילדותה נפטרו הוריה ואחותה הבכורה. בהיותה בת 11 נסעה לעיר גדיניה לחיות לצד קרובי משפחתה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוגלו יהודים ופולנים רבים, וביניהם אגניישקה, משטחי מערב פולין שסופחו לגרמניה אל מרכז פולין. במשך כמה שבועות היא נדדה ממקום למקום עד שהגיעה לשיידלצה שבמחוז לובלין, שם גרה בדירה קטנה עם ידידתה היהודייה וילדיה. בהמשך שכרה אגניישקה חדר אצל משפחה מקומית, הכירה את מוטל גליצקי היהודי, והשניים נישאו בסתר. עם סגירת הגטו, באוקטובר 1941, הסתירה אגניישקה את מוטל בדירתה. בשיידלצה היא עבדה כמנקה בתחנת הקריפו, המשטרה הפלילית הגרמנית, והתיידדה עם קבוצת יהודים אשר הועסקה בתחזוקת המקום. כך התוודעה לאברהם הלבר, שעבד כמכונאי במוסך המשטרתי.
כאשר החלו שילוחי היהודים למחנות ההשמדה שמה לעצמה אגניישקה למטרה להציל את מי שהיא יכולה – כך סיפר הניצול יצחק הלבר בעדותו. תוך סיכון חייה היא הסתירה בדירתה את בעלה מוטל, ובהדרגה החלה לצרף נוספים, ובתחילה את האחים אברהם ויצחק הלבר. כדי לשפר את תנאיהם ועל מנת שתוכל להסתיר יהודים נוספים, ביקשה אגניישקה ממעסיקה הגרמני וקיבלה דירה גדולה עם עליית גג שבה נבנה קיר כפול שאפשר ליהודים שהצילה להתחבא. כדי להעבירם אל המסתור החדש, העמידה פני שיכורה המתהלכת באישון לילה, נתמכת על ידם, עד שהגיעו ליעדם. אגניישקה העניקה בדירה זו מחסה גם לדוד גרינברג, ובהמשך צירפה למסתתרים את ליאופולד (ליפה) גליצקי בן ה-14, אחיו של מוטל. כדי להביאו לדירתה, יזמה מהלך ששוב העמיד אותה בסכנת חיים. היא הגיעה לקרבת תחנת הרכבת שבה הוחזק ליפה לקראת הגירוש. גרמני מהגסטאפו עם כלב מאיים פגש בה ושאל למעשיה. אגניישקה השיבה לו בקור רוח שהיא בדרכה לדודתה, אשר תופרת לה שמלה בסמיכות לתחנה. היא שרבבה כמה מילים בגרמנית, דיברה על ליבו ושכנעה אותו לאפשר לה להמשיך בדרכה; היא החלה לקרוא בשמו של ליפה בתואנה שמדובר בחשמלאי שהיא נזקקת לו, עד שיצא לקראתה. אגניישקה וליפה פתחו בריצה עד שהגיעו לדירת המסתור.
לקראת דצמבר 1942, עם חיסול הגטו הקטן בשיידלצה, הצליח מלך הלבר לקפוץ מהרכבת לטרבלינקה ולהצטרף לאֶחיו בדירת המסתור. כך, בין נובמבר 1942 ועד לשחרור האזור ביולי 1944, הסתירה אגניישקה בדירתה שישה יהודים: האחים מוטל וליפה גליצקי, האחים יצחק, אברהם ומלך הלבר וחברם דויד גרינברג.
משך ההסתרה הארוך אילץ את אגניישקה לאלתר פתרונות יצירתיים שאפשרו את הישרדות הקבוצה ואת הישרדותה שלה. היה עליה לכלכל את ששת היהודים מבלי לעורר את חשדה של הסביבה, שידעה שהיא חיה בגפה. את הסוכר ואת הוודקה שרכשה באמצעות תלושי המזון שקיבלה בעבודתה בתחנת המשטרה, מכרה לפולנים, ובכסף שקיבלה רכשה מזון למסתתרים בדירתה. את המוצרים רכשה במקומות שונים ברחבי העיר שבהם הייתה פחות מוכרת. היא פינתה את צורכיהם בדלי שכיסתה באשפה, וכדי להסוות את הרעשים שעלו לא אחת מדירתה, רכשה שלושה ארנבים שהתרוצצו והרעישו בביתה. עם אמצעי הזהירות הרבים שנקטה כדי להבטיח את שלומם של היהודים שהסתירה, נמנה גם לחצן שאותו התקין מוטל החשמלאי בתחתית שולחן. כשהגיעו זרים לדירה, כשעלה חשש לחיפוש או בעת סכנה אחרת, אותתה אגניישקה באמצעות הלחצן, שהדליק נורה, וכך ידעו המסתתרים להישמר לנפשם. ברגעי משבר ובכי שפקדו את היהודים היא נהגה לעודדם באומרה: "קומו, אתם תחיו !".
משקרבה החזית הרוסית וגברו ההפצצות לא ניתן היה להישאר בדירה. אגניישקה והמסתתרים חפרו בור גדול בחצר הבית, ושם הסתתרו עד לשחרור האזור על ידי הצבא האדום. שנים של הסתרה טמנו בחובן איומים רבים וממשיים לחייה של אגניישקה, שלא נסוגה מהחלטתה להציל את היהודים שעליהם פרשה את חסותה. כל ששת היהודים שרדו את המלחמה בריאים ושלמים בזכות עוז רוחה.
בספטמבר 1945 נולדה בלה, בתם של אגניישקה ומוטל. חודשים ספורים בלבד לאחר לידתה, בינואר 1946, נפטר מוטל ממחלה. אגניישקה עברה עם משפחתו לגרמניה, אך שבה לפולין והתיישבה בלגניצה. היא עבדה בקואופרטיב יהודי שבו הכירה את ישראל וידרשל, ונישאה לו. בהיותה כבת שבע נדחפה בתה בלה על ידי ילדים פולנים לעבר פסי הרכבת ונהרגה. אגניישקה סברה שהמעשה אירע כנקמה על כך שהסתירה יהודים.
בעקבות האסון עלו ארצה אגניישקה וישראל ב-1958, והתגוררו במעברה בבת ים. בקליטתם בארץ סייעו בני משפחתו של בעלה ישראל, כמו גם בני משפחות הניצולים גליצקי והלבר, שתמכו בהם כלכלית במידת האפשר. אגניישקה עבדה כמנקה בבית החולים ליולדות "רמת מרפא'' ברמת גן ובבית החולים ליולדות "הקריה", והייתה אהובה מאוד על כל סובביה.
בארבעה בינואר 1987 הכיר יד ושם באגניישקה בודנה וידרשל האמיצה, הנחושה ורבת התושייה כחסידת אומות העולם.
בערוב ימיהם עברו אגניישקה וישראל וידרשל להתגורר בירושלים. אגניישקה הלכה לעולמה ב-11 באוגוסט 2004. היא הובאה למנוחת עולמים בחלקת חסידי אומות העולם בקריית שאול לצד בעלה ישראל.
מידע על גטו שיידלצה, אנציקלופדיה של הגטאות יד ושם
